יום שני, 14 בנובמבר 2011

הדינמיקה של המחאה בישראל, ואיך לפעול לטובת עתיד מדינת ישראל

פוסט זה נכתב כניסיון הסבר לחבר על רשמיי, לאן המחאה הולכת ולמה היא לא תדעך, לאחר מכן כבר נדרשתי בפני עצמי לתקף את הניתוח ולהבין איך הכוחות שרוצים שינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל צריכים לפעול.

ראשית כדאי לתאר את המצב כפי שנראה לאדם מן הישוב באמצע נובמבר 2011, המחאה דועכת, העיתונות בקושי עוסקת בנושא, מחירי המזון עולים, המיתון בפתח ומחירי הדירות עצרו ואף ירדו בקצת.
מבחינת הממשל, החוקים להחלשת השמאל הביקורתי מתחזקים, בית המשפט מושפע פוליטית בבחירת שופטים ובעלי התקשורת המעצבנת והביקורתית (ערוץ 10) לקראת סגירה, כאשר האמירה ברורה לכל.
לכאורה הממשלה יכולה להיות רגועה, היא הצליחה להשתלט על המחאה ללא אלימות לפני הבחירות, הבעיה שאין דבר יותר רחוק מהמציאות בראיה שיטחית זאת.

ראשית הבעיה היא שהממשלה משוכנעת שהמחאה הינה פוליטית, נכון שהשמאל הלאומי החל אותה כחלק מהאסטרטגיה הלא מוסתרת שלו להחלפת הימין ונכון שנראה שזו עדיין מטרת מטה המאבק, אבל הבעיה היא שהמטה כמו השמאל הלאומי יכולים לגייס בין 5000 ל-20000 אלף איש (אידיוטים שימושיים בלשון מחפשי המהפכה הקומניסטית מתחת לפנס) להוכחה אפשר לראות את ההפגנה האחרונה ואת עצרת רבין, אז איפה כל ה-380000 שהיו בכיכר המדינה בהפגנת המיליון? שאלה טובה.
[הערה-רצוי לתקף טענה זאת בסקרי מחאה כאלה ואחרים]
חלק קטן מהם, כמוני פנו למצוא דרכים יעילות לשינוי המצב לאחר שנוכחו לדעת שהמטה והממשלה לא מחפשים את טובת ישראל אלא מימוש של האינטרסים הצרים שלהם, חלק רחב יותר פחות עוקב אחרי מימוש דוח טרכטנברג והוא מצפה בתמימותו לכך שהצהרת הממשלה על אימוץ הדוח תתחיל להתבצע.
העובדה שתתגלה לציבור הזה בסוף דצמבר היא שרוב הדוח לא יבוצע, הציבור הזה הולך להיות הרבה יותר כועס, כעס זה במקרה האופטימי ביותר יהפך להפגנות מחאה שידרשו מימוש מלא של הדוח, שאר האפשרויות לא טובות כלל לאף אחד, בכל התרחישים הדבר יביא להקדמת הבחירות, ולהפלת שלטון הליכוד ואולי אף להתחזקות קדימה שמתחילה להתאים עצמה לדרישות ציבור המוחים הרב (בין 15 ל-25 מנדטים).
אתם יכולים לשאול את עצמכם למה אני בטוח בכך כל כך, אז התשובה היא כי כל עוד מחירי קניית הדירה לא ריאלים ומחירי השכירות תופסים מעל שליש ההכנסה של משק בית (זו ההגדרה של הבנקים לפשיטת רגל של משק בית) תהיה מחאה שתלך ותחריף, מיתון ושאר החוליים של חוסר התחרות, המכסים והפרזיטיות של הועדים המחוברים רק יוסיפו שמן למדורה (ולא התייחסתי כלל למשבר המתמחים).
ברור לי (ולכל מי שיש לו רקע קל בכלכלה) שמחירי הדיור לא יכולים לרדת במכה וזה אף מסוכן למשק, אבל אני מאמין שאם הציבור והקבלנים היו רואים שינוי שיעשה לאורך זמן וברצינות יאזן בין הביקוש וההיצע, הם היו נהפכים חלק מהתהליך ומחזקים אותו בהדרגתיות.

ולכן השאלה החשובה בעיני שלי היא: מה כדאי לכל מי שרוצה בטובת עתיד מדינת ישראל לעשות:
הליכוד-הוא צריך להעביר את הדוח כמקשה אחת ולמנוע את נטישת הפקידות המקצועית או לפרק את הממשלה, עכשיו ובתור התחלה הוא חייב לצמצם למינימום את 12 השרים וסגניהם המיותרים (יביא גם לחיסכון של כ-200 מיליון ש"ח) תוך כדי הצהרה שהוא מחזק ע"י דוגמא אישית את הכנסת בהתאם לקו היסוד של הממשלה - הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
קדימה-להוות אלטרנטיבה אמינה ובעיקר להקשיב לקולות שעולים מהשטח, בינתיים נראה שהיא ממשת זאת.
מטה המחאה-לדרוש את מימוש הדוח כולו ואף לתמוך בביבי על כך כנגד ריבוי הכוחות שמתנגדים.
הציבור-להבין שרק אנחנו יכולים לחולל שינוי אמיתי ושלא צריך בשביל זה לוותר על הכל, מספיק בין שעה בשבוע למספר שעות בשבוע בכל דרך שנראית לנו.
הכנסת-להתחיל לאמץ עצמאית את עקרונות שיתוף הציבור של ועדת טרכטנברג ולתקן כל מה שנדרש במבנה השיטה לפי דוח "ישראלים למען דמוקרטיה".
השמאל הלאומי-להמשיך לעבוד בשטח לעבר הבחירות שיבואו בהתאם לאגנדה הסדורה שלהם, מישהו צריך לבנות אלטרנטיבה אמיתית ולא כזאת של שלום עכשיו
העמותות שפועלות לחיזוק הדמוקרטיה-להבין שהמימון מתרומות נעלם (בלי קשר לחוק העמותות) ולכן צריך לשנות מודל עסקי ולהתבסס על ניהול דק ומתנדבים ללא משכורת ובעיקר לייצור שיתופי פעולה רבים ככל האפשר.
סדנת ידע-ליצור שיתופי פעולה רבים, לפעול להגדלת השקיפות הממשלתית וברשויות וליצור כלים מבוזרים לקבוצות השונות שקמות.
כנסת פתוחה-להרחיב את השימוש באתר, לגייס מתנדבים לניתוח ובניית אג'נדות והמשך המאמצים להגברת השקיפות.
המשמר החברתי-להמשיך לשמור על נייטרליות, להצביע על חולשות ולחזק ולעודד עוצמות, וכמובן להגביר את השקיפות בכנסת וגם לבזר את התפקוד הפנימי כדי לחזקו.
המשמר החברתי המקומי-לפעול בשיתוף עם הרשויות ולחולל שינוי במקום להתעמת ולנגח ולאחר זמן לשתף פעולה עם סדנת ידע.

שרית בן שמחון-פלג טוענת  בפוסט שיש לשקוד על פיתוח וחיזוק תשתיות לביסוס וחיזוק ההשתתפות הדמוקרטית שיכללו מגוון של אפיקים, ובהם-
  1. הקמת רשות ממשלתית שתהא אחראית על פיתוחם והטמעתם של תהליכי דיון והתייעצות עם אזרחים בתוך עבודתם של משרדי הממשלה השונים;
  2. קידום חקיקה המחייבת משרדים, סוכנויות ממשלתיות ורשויות מקומיות לקיים באופן קבוע תהליכי שיתוף ציבור בעיצוב מדיניות בנושאים וסוגיות משמעותיים על פי דגמים מגוונים הקיימים בעולם (אסיפת האזרחים בבריטיש קולומביה, citizen juries באנגליה ובארה"ב, ועידות אזרחים בדנמרק וברחבי אירופה ועוד);
  3. מינוי "נאמני שיתוף ציבור" במשרדים השונים, שיהיו אמונים על הטמעת חשיבה משתפת בתהליכים ממשלתיים;
  4. פתיחתם של תהליכי תיקצוב עירוניים להשתתפות התושבים בדומה לנעשה בפורטו אלגרה, לונדון, רומא ובעוד 1200 ערים אחרות;
  5. ביסוסם של פורומים עירוניים להתדיינות משותפת בתהליכי תכנון, חינוך, תחבורה; ועוד.
  6. כמו-כן, ראוי להכשיר אנשים וגופים שיהיו אמונים על הובלתם של תהליכי שיתוף והשתתפות; להכשיר את הלבבות בקרב מקבלי החלטות לקראת תהליכי שיתוף; לחזק את תפקידה של מערכת החינוך כמחנכת לאזרחות משתתפת; לעודד תקשורת חוקרת, עצמאית וביקורתית; ולפתח מרחבים פתוחים להתדיינות בנושאים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ועוד.
אני חושב שסעיף 1 כבר קיים, סעיף 2 אמור להישען על החלטה ממשלתית שלא בוצעה עד סופה, שאני מנסה לקדם בעזרת כנסת פתוחה, סעיף 3 ניתן לביצוע מהשטח ע"י עובדי ממשל שיתנדבו לקחת זאת על עצמם, סעיף 4 יממוש בעזרת המשמר החברתי בשיתוף סדנת ידע (מתי שהוא בתלות במשאבים, סעיף 5 כבר קיים בחלקו וראוי להרחיבו, ובסעיף 6 הוא מאתגר ביותר.

לסיכום אצטט מהבלוג של טל ירון שמציע ששינוי אמיתי מגיע מהסכמה משותפת בין פרטים\גופים רבים, וזה כוחנו כישראלים החדשים, הסולידריות שלנו והרצון שלנו לשפר לטובה את הקהילה, גם אם אנחנו חלוקים לפעמים על הדרך לשם.
ובעקבות ההערה של מעיין אחדד את המסר המרכזי, לשתף פעולה עם מישהו שחושב כמוך זה קשה, אבל לשתף פעולה עם הממשל הביוקרטי והאיטי או גופים שמעצבנים אותך ומתנגדים לדעתך זו הדרך היחידה לשינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל.

יום רביעי, 2 בנובמבר 2011

ככה לא בונים חומה

אלון אנתין, ועדת הכספים, 2/11/2011, בנושא: דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת  2010 ופעולות יחידת האכיפה בשנת 2011, דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן.

היום עשיתי את יום המילואים שלי במשמר החברתי, הצטרפתי לוועדת הכספים בתור נציג של המשמר החברתי וגם בכובע של כנסת פתוחה, נכחתי בדיון של הצגת דו"ח הממונה על השכר ל-2010.
זה לא היה דיון פורה במיוחד.
ח”כים שהשתתפו בדיון: ח”כ משה גפני (יו”ר), ח”כ זבולון אורלב,ח"כ מגלי והבה, ח”כ זהבה גלאון, ח"כ שלי יחימוביץ, ח"כ רונית תירוש, ח"כ אמנון כהן, ח"כ אלכס מילר, ח"כ ראלב מג`אדלה, ח"כ רוחמה אברהם בלילא, ח"כ פאינה (פניה) קירשנבאום, ח"כ זבולון אורלב שאינו חבר הועדה ועוד נציגים רבים של לוביסטים חברתיים, עיתונאים ועוד.

הדו"ח
הדיון כלל הקראה של מצגת על הדוח הארוך וסיכום של הנתונים לפי מטרות היחידה שהוגדרו לה ע"י הממשלה והחוק, 
הדיון התחיל בצורה מבטיחה וכלל מחמאות של היו"ר לאנשי היחידה, על עבודתם המקצועית והשינוי שהדוח הזה גרם במגזר הציבורי, אחרי זה היה רצף של אמירות שהתקשרו למחאה החברתית ונעו בין דמגוגיות, סיפורים קשים ומקרים שחברי הכנסת התחברו אליהם אישית, היה ניכר בחברי הכנסת שהם הבינו שהנושא נמצא בסדר היום, ספציפית הטרידו אותם נושא עובדי הקבלן, הבדלי המשכורות לפי מגדר והעובדה ששכר מינימום (לכאורה) לא משולם לחלק גדול מעובדי הממשלה.

אבל כאן נגמרות רוב המחמאות, הרגשתי שהח"כים לא באו לחשוב איך אפשר לשפר את המצב, להערכתי הם לא שאלו שאלות שמראות על ידע מקצועי כלשהוא, הם לא הנחו את היועצים שלהם לייצור קשר עם אנשי המקצוע (חוץ מזבולון אורלב) איך לשפר את הנושא, הם זרקו לחלל האויר רעיונות בוסר למען העיתונות שאפילו הרעיונות הללו נעלמו ברגע שהיו"ר הציע שהם יגדירו הצעת חוק כדי לפתור את הבעיה.
חמור מכך הם בכלל לא הקשיבו לתשובות של אנשי המקצוע (לשלוש שאלות שהם כן שאלו), טענו שהם מגמתיות, בלי לבסס טענה כל כך חזקה, כאשר המידע קיים באתר האינטרנט של היחידה זה גובל בגסות ועלבון.

היחידה שהצליחה גם להשתלח בעובדי המשרד המקצועיים וגם לגלות ידע מקצועי הייתה
ח"כ שלי יחימוביץ, היא התחילה גל של עלבונות על אנשי המקצוע, לאחר שהיא הגדילה לעשות וטענה כלפי אילן לוין שהוא אחראי לכל תחלואי העובדים בארץ אבל שזה לא בגלל מבנה האישיות שלו אלא בגלל שהוא נציג אידיאולוגיה מסויימת.

רבותיי, ככה לא בונים חומה, אלה אנשי המקצוע שלכם, תכבדו אותם, תלמדו מהם, תשאלו אותם בצנעה איך אנחנו יכולים לנסות לפתור את הבעייה של עובדי הקבלן או של הבדלי המגדר, או כל בעיה שנראית לכם חשובה.
אם הבוסית שלי במגזר הפרטי הייתה מדברת אליי ככה פעם אחת, הייתי מסביר לה בדיוק במה היא הגזימה והולך בו במקום, ההסבר היחיד שלי לכך הוא שהעובדים המקצועיים (שלי הם נראו מאד מרשימים\ות) פשוט רגילים ליחס המזלזל הזה, אני לא חושב שבתור אדם ואזרח הדרך הזאת מקובלת עלי, להיפך.

אני מציע למשמר החברתי בשיתוף הישראלים למען דמוקרטיה לקבוע מפגשים שבהם אנשי המקצוע של משרדי הממשלה יציעו רקע כללי על בעיות עיקריות כגון עובדי קבלן ויציאו פתרונות מהעולם שלהם, אפשר ורצוי גם להביא אנשי מקצוע בעלי דיעה הפוכה מועדת ספיבק (רק כדאי לזכור מי הולך לבצע את הפתרונות המוצעים), במפגשים האלו צריכים להיות חברי הכנסת ועוזריהם שהדבר חשוב להם ונציג של המשמר החברתי שיראה מי מהחכ"ים לומד, אני מצפה מנציגיי בכנסת ללמוד והרבה, בשביל זה יש להם עוזרים וזמן פנוי. 

אני רוצה לציין לשבח את הגישה של ח"כ זבולון אורלוב ששלח את היועצת שלו ללמוד את הנושא, ואת היו"ר
משה גפני (יהדות התורה) שאמר ללוין "הפחתם את חוק שכר מינימום לחוכא ואיטלולא. נותנים פחות בשכר היסוד ומשלימים אחר-כך כדי לא לעבור על החוק. כוונת המחוקק היתה לתת שכר מינימום כבר מהיום הראשון לעבודה ולא להשלים באמצעות תוספות, שאינן נכללות בפנסיה של העובדים". בהמשך הודיע על קידום חקיקה לתיקון עיוותים בשכר.

אני מציין לטובה את היו"ר על הניסיון שלו לייצור שינוי, אבל חשוב להדגיש שגם הוא לא הקשיב לאיש המקצוע שאמר לו שהעובדים כן מקבלים את התוספות בפנסיה.
למעשה אף אחד לא שאל את השאלה היותר מטרידה מבחינתי איך יכול להיות שישנם עובדים שמקבלים שכר של 10000 ש"ח ועדין משלימים להם לשכר מינימום, אף אחד לא חולם אפילו לתקן את העיוותים האלו שהם בבסיס המחאה הזאת (לדעתי) ואני אצטט מועדת טרכטנברג
http://hidavrut.gov.il/content/4260
  "2. תחושת אי הצדק -
תחושה זו מורכבת כאמור משני נדבכים, החרפת אי השוויון בחלוקת הכנסות, ובנשיאה בנטל. בעשורים האחרונים צמחה בארץ שכבה דקה של מתעשרים אשר בעיניהם של חלקים נרחבים של הציבור מקורה לא בתגמול הוגן של כלכלת השוק, אלא בניצול לא מידתי של מונופולים, אוצרות טבע וריכוזיות ריאלית-פיננסית. זאת להבדיל מהתעשרות כתוצאה מיזמות וחדשנות טכנולוגית כפי שקורה בהיי-טק, הזוכה להערכה רבה ולא מזינה תחושות אנטגוניסטיות. כמו כן, התפתחה בארץ תרבות של ראוותנות אשר מאוד החריפה את תחושה האי צדק."


לדעתי גם נתב בנמל צריך לקבל משכורת שיוויונית (ופשוטה) יחסית לעובד במשרד הדתות, השיוויון לא נעצר במגזר הפרטי ובמונופולים המופרטים.
השתתפות בדיון: הדיון ארך כשלוש שעות. במהלך כל הדיון נכחו והשתתפו בו כמעט כל הנוכחים והוא התנהל ללא כל תרבות דיון מכבדת, קריאות ביניים של הח"כים והקהל ועוד, היו"ר ניסה בכל כוחו לייצר סדר בקרנבל אבל אף אחד לא שיתף איתו פעולה, היחיד שהדבר הפריע לו, חוץ ממני היה מגלי והבה (אם אני זוכר נכון).



לקראת סוף הדיון שאלתי שאלה בתור נציג כנסת פתוחה את אילן לוין לגבי המידע שהוצג כדי לברר אם קיים גם ממוצע חציוני ואם המידע הגולמי זמין בצורה פתוחה באתר האינטרנט, כך שכל מי שרוצה יוכל לבנות סיפור שונה מזה של האוצר ולפעול לשנותו, הוא ענה לי שהמידע קיים האתר, ואז גפני שאל אותי מה עמדתי לגבי הנושאים שעלו לדיון ונראה לי שהוא היה די מופתע שאמרתי לו שאין לנו שום עמדה ואנחנו בעד להנגיש את המידע גם לשלי יחימוביץ וגם לשר האוצר כדי שיוכלו להציג את העמדות שלהם.

חשוב לי לציין שמבחינתי אין כל בעיה שח"כ זהבה גלאון תכין מצגת אחרת על סמך הנתונים שהיחידה פרסמה ותפעל לחולל שינוי במקום הנכון, ככה עשו שתיל שבטוח לא מחזיקים באידיאולוגיה של האוצר, הם יצרו דיאלוג עם היחידה שהוסיפה לבקשתם חלוקה לפי מגדר, כך הם מהווים דוגמה ומופת לשיטת עבודה יעילה גם בחילוקי דיעות וגם הם חושפים שאם תקשיב לצד השני תשמע פתרונות מפתיעים אפילו מאילן לוין.

ושני דברים אחרונים לסיום, אני לא אשכח את החיוך של הכרת התודה של אנשי היחידה כאשר ח"כ זבולון אורלב הודה להם מכל הלב על עבודתם, וגם לא אשכח את ילדי הגן שעשו טיול בגן הורדים וצעקו ליד המאהל של המשמר החברתי "העם דורש צדק חברתי", אלו היו אירועים שחיממו את הלב.

חומר רקע בועדה
מצגת של הד"וח השנתי של הממונה על השכר
 http://hsgs.mof.gov.il/Documents/2010-11.pdf
המסמכים שהועברו לחכ"ים ע"י שתיל
http://shatil.org.il/sites/tzedek/gew/library/1320569427
חומר רקע נוסף
האתר (המרשים) של הממונה על השכר
http://hsgs.mof.gov.il/HomePage.aspx
 http://www.shatil.org.il/new-update/60169
http://shatil.org.il/sites/tzedek/gew/library/1320569427
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/166/728.html
http://www.haokets.org/2010/12/22/%D7%90%D7%A0%D7%95-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%AA/

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

איך נקלעתי לדילמה של הימין לגבי המחאה?

ביום שבת הקרוב ישנה הפגנה של המחאה ופעם ראשונה שאני בדילמה אם להצטרף או לא.

כמו שתיאר טל ירון בבלוג שלו את השערותיו לסיבות שהימין והדתיים לא הצטרפו למחאה, כך אני מרגיש.
כרגיל אני לא מסכים עם ראשי המחאה והפתרונות שהם מציגים, אני גם חושד במניע שלהם, אבל עד היום העמימות שלהם הייתה במקום ובעצם דחפה לדוח טרכטנברג.

החזון שלי היא להגביר את מעורבות האזרחים, להגדיל את השקיפות במדינה, ולוודא שדוח טרכטנברג ממומש כולו.
בתור אחד מאלה (כנראה לא מהרבים) שקרא את הדוח והגיב על חלקים ממנו, הגאונות שאני מצאתי בדוח, נובעת מכך שהוא יצירה ניהולית מרשימה, הדוח נכתב בעזרת פקידי ממשל והוא מציג שינוי אדיר בממשל שהם הגדירו אותו ולוקחים עליו אחריות, ולרגל המצב העגום של יכולת המשילות של הממשלה זהו הישג אדיר.
הסיכוי שהשינוי יצא אל הפועל כך עולה בעשרות מונים, הלחץ הציבורי צריך לוודא שהדוח מבוצע כולו בעיקר החלקים שקשורים לשילוב של חרדים והערבים בעבודה ובלימודי ליבה.

[עדכון] בזכות שטייניץ נעלמו לביטוח הלאומי 2.5 מיליארד ש"ח ועוד שורה קלה למימוש בדוח טרכטנברג התעופפה לה - המלצה 4 – העלאת חלק המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי


ועכשיו נראה מה הן האפשרויות שפתוחות בפניי:
אני יכול לבוא עם שלט "בעד מימוש מלא של דוח טרכטנברג", המחאה הצטיינה עד היום בהכלת קולות שונים, אם כי כרגע ראשי המחאה ממש מתנגדים לדעתי, האמת שיכול להיות שזה גם יבלבל את סוקרי המחאה שיתהו כמה עוד מפגינים באו עם תמיכה בדוח אבל ללא שלט.

אני יכול גם להישאר בבית, ואז נניח ויגיעו רק 30000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה נגמרה, אפשר למסמס את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח נשארו בבית ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".
ואולי יגיעו 100000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה ממשיכה, חייבים לשנות את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח מפגינים ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".

בעיה.

נראה לי שאבוא עם שלט גדול :) נראה אם הקשבה היא רק סיסמה.



נ.ב
לאחר התערבות על 2 בירות על כך שיבואו פחות מ-20000 איש להפגנה (זוהי תחושתי) קראתי שכמות האזכורים בפייסבוק דומה להפגנה האחרונה של ה- 400000 בכיכר המדינה, ומכיוון שהתקשורת ירדה מהסיקור העודף ועברה לסקירה בקושי, נוכל לחזות מה הוא הכוח האמיתי של אמצעי המדיה האלטרנטיביים לעומת המיינסטרים, כך או כך יהיה מעניין...
אני בכל מקרה ממשיך בתוכניותי לשנות את המצב, וביום רביעי 2-1-2011 אני אהיה נציג של המשמר החברתי בוועדת הכספים, יהיה מעניין :)

יום שישי, 7 באוקטובר 2011

בעיית המשילות ופתרונותייה הרבים והמסובכים שלה

"אני אומר לך, יש רק בעיה אחת במדינה..." בדרך כלל דיאלוג כזה שמתחולל עם נהגי מוניות (או סתם כאלה שנתקעו איתך בתור למשרד הפנים) אינו מבשר דיון מרתק במיוחד.

אבל אני מחכה לנהג מונית שיגיד לי, "הכל בגלל בעיית המשילות, אם היינו כמו האמריקאים הכל היה נפתר ברגע."
ואני אתעורר מהרהוריי ואשאל אותו לדוגמה כדי לבטל במחי יד את ניצוץ הסקרנות, ואז הוא יפתיע אותי עם ציטוט של ד"ר גדעון בן-דרור, סגן יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי - על הפחתת הביורוקרטיה כיעד לאומי.
אני כולי אזדקף ואשאל אותו למקרה בעייתי שהוא זוכר לאחרונה, הוא כמובן יצטט לי את הגיחוך בכך שנתניהו כשל במאמציו לאשר בממשלה את דו"ח טרכטנברג.
הוא גם יוסיף מספר קישורים של הרצאות וספרים:
  1. גישות מחקריות לקריסה ממשלתית
  2. התוכנית לתיקון שיטת הממשל נמסרה לצוות טרכטנברג 
  3. בעיית המשילות בישראל - המכון הישראלי לתכנון כללי
  4. המערכת הפוליטית הישראלית: בין משילות לקריסה
אני ארד מהמונית מסוחרר מהמידע ומהחוויה ההזוייה ואזכר בכך שתמיד חשבתי לטעון כנגד אנשי מדינת הרווחה שהבעיה היא לא רק חוסר בתציבים לממשל אלה חוסר היכולת לנהל תקציבים כדי לתת שירות טוב לאזרח.
כאשר הדוגמה הטובה ביותר לכך היא התנהלות הרכבת, בשנים האחרונות הרכבת קיבלה תקציבי ענק של 20 מיליארד ש"ח ויותר שכמובן לא הניבו את התוצאות הרצויות וחמור מכך רבים כמו בגלובס ומבקר המדינה טענו זאת לפני שנתנו להם את התקציבים הנ"ל.
מנגד יש לי דיונים עם חברים ניאו ליברלים שטוענים שכל הבעיה היא הריכוזיות של המונופולים גם של ועדי העובדים וחוסר ברגולציה עליהם, גם להם אני נותן כדוגמה את המקרים שדרור לישראל תמיד מוצאים על חוסר מימוש התקציבים של הממשלה, הם טוענים שזה בגלל שהאוצר חונק את התקציב, אני טוען שזה בגלל שהם פשוט לא עומדים היעדים שלהם.
דוגמא שקרובה לליבי גיליתי לאחרונה בעקבות הצעה לסדר בכנסת פתוחה : צהרונים לילדים בגיל הרך – פיקוח ועלות, מדובר על מחקר שמנסה להבין מדוע החלטת ממשלה מיוני 2005 על סבסוד ילדים השוהים בצהרונים ויישום החלטות הממשלה בעניין זה לוקה בחסר למרות שתקציב האגף המיועד לצהרונים עמד על 230 מיליון ש"ח בשנת 2011.
אני אצטט מהמחקר "הבסיס לסבסוד שהותם של ילדים בצהרונים ניתן בהחלטת ממשלה 3689 מה-5 ביוני 2005, בעניין תכנית המיסים הרב-שנתית. אחד מסעיפי ההחלטה עסק בשילוב אמהות במעגל העבודה, ונקבע בו כי תקציב אגף מעונות יום ומשפחתונים יגדל בהדרגה בשנים שלאחר ההחלטה לצורך מימון שירותים שונים, לרבות סבסוד צהרונים ומועדוניות לילדי הורים יחידים עובדים ולילדים להורים ששניהם עובדים במשרה מלאה, תוך מתן קדימות ליישובים בעלי עדיפות גבוהה במסלול תעסוקה המופעל על-ידי המשרד"
ברור לכל שמדובר בצעד ראוי אבל שימו לב לביצוע הכושל ושוב אצטט מהמחקר "בשל הגידול הקטן מהצפוי במספר הילדים המסובסדים, מרבית התקציב שיועד לצהרונים לא נוצל: לפי הערכות משרד התמ"ת, בשנת 2011 ינוצלו בסה"כ כ-100 מיליון ש"ח מתוך התקציב שיועד לצהרונים, קרי שיעור ניצול התקציב נמוך מ-50%."


ולכן ברור שגם אם נשנה דיסקט לכל אחת מהשיטות גם נשפוך כספים (שלא ברור מקורם לפי גישת מדינת הרווחה) וגם אם נפריט מכל הבא ליד ונחזק את הרגולציה, בכל מקרה נישאר עם אותה בעיית משילות שהיא צוואר בקבוק לכל גישה שנתקן, אז מה עושים?

שאלה טובה :)

חשבתי לנסות להציע להקים גוף "ממשלה פתוחה" שיבקר את הממשלה כמו אתר כנסת פתוחה ועל משקל היוזמה של "המשמר החברתי - החורף לא עוזבים את הכנסת", גוף כזה יוכל לפעול במקביל ובשיתוף עם המשמר החברתי כאשר הוא יימשוך אליו את כל אלה שלא רואים ב"מדינת רווחה" ותקציב חברתי את מטרתם, אבל מבינים שמעורבות חברתית לא אלימה ושיתופית מחזקת את הדמוקרטיה ואת ישראל.

יעדים מיידיים (רובם מעופרי) צריכים להיות הגברת השקיפות גם לא דרך הכנסת:
  1. פרסום פרוטוקולים מלאים ומידע על הצבעות של נבחרי ציבור בועדות שרים ובוועדות פרלמנטאריות, תוך דקות אחדות מרגע זמינותם של הנתונים. 
  2. האותיות הקטנות: פרוטוקולים מלאים - כל חומר שהוצג בישיבה (מסמכי רקע ומצגות), וכן תמלול מלא של הנאמר בה; כל הנתונים יפורסמו בפורמט שאינו קנייני, וכזה שמפריד בין עיצוב הנתונים לתוכנם. 
  3. הצגת הלוז של ח"כ שמוכנים לכך ובניית מדד בכנסת פתוחה שמוודא מהלוז נוכחות בוועדות המתאימות
  4. קישור בין סעיף תקציבי להחלטות ממשלה וועדות (כנראה ייפתר בעזרת סעיף 2)
  5. שקיפות בקרה ומעורבות של הציבור.
מה אתם אומרים?

אבשלום בן צבי הציע בתגובתו לשאלתי החצופה מתווה פעולה:
א. שקיפות פעולה, ומעקב אזרחי פעיל בדומה למה שציינתי ברשומה.
ב. הקמה מחדש של אגפי התכנון במשרדי ההממשלה שעשו עבודת מטה מקצועית עבור השרים ואספו נתונים שאיפשרו לתכנן מדיניות (מומלץ לקרוא יותר אצל תמר בן יוסף), ובאופן כללי תקצוב ותקנון מחודש של המשרדים, בצורה שתאפשר להם פעולה.
ג. ביטול כלל ההוצאה והגמשת התוכנית לצמצום הגירעון, וקיום דיון בממשלה שבו היא תקבע ביחד את גודל התקציב והחלוקה לסעיפים (ולא תקבל אותם כנתונים מראש ממשרד האוצר). ניהול מדיניות תקציב ע"י הממשלה תגביר את היכולת של המשרדים לנהל משהו, כלומר למשול.
ד. ביטול חוק ההסדרים, כך שחקיקה תעשה דרך הכנסת ולא דרך משרד האוצר.
ו. הרחבה של ההשכלה הכלכלית וריבוי הדיעות והכלים גם לפקידי משרד האוצר.
ז. חיזוק מתמיד של דרגי הביניים הדמוקרטיים: מפלגות, ארגונים, שלטון מקומי ועוד ועוד.

הרעיונות של אבשלום הביאו לרעיונות הנ"ל:
1. רעיון לארגן בשיתוף המשמר החברתי הכנסת ופקידי האוצר, הרצאות של פקידי האוצר במבנה הכנסת (דיברתי עם מישהי מהם על הרעיון) על מבנה הממשלה התקציב והיכולת של החכ"ים לייצור שינוי בר קיימא בישראל, וכך גם לשלב את הרעיון שלך לעשות גם הרצאות לפקידי האוצר של גישות מקצועיות מנוגדות לדעתם ומנומקות היטב מתוך שיתוף פעולה ומקצועיות (תמר בן שלום נראית לי מרצה מתאימה).

יום ראשון, 25 בספטמבר 2011

בחירה ומימוש סדר העדיפויות, הדבר המאתגר בעולם.

אשתי תמיד אומרת לי שיש לי בעיה קטנה של סדר עדיפויות, בתור אזרח עובד עם שני ילדים, נאלצתי שוב להסכים איתה (כמו תמיד) לאחר שהייתי בקונגרס החברתי הראשון הבנתי שישנם מספר רב של נושאים שחשוב לי לקדם:
    1. להוביל מהלך מעשי להגדלת מקורות השקיפות במדינה כדי לייצור נחשול של מוקדי שקיפות שייתרמו לפיתוח עסקי וחברתי סביבם, בשיתוף עם הממשלה ואנשי כנסת פתוחה. 
    2. להיות שותף במשמר החברתי כדי לחזק את כנסת פתוחה ואת שקיפות הציבור.
    3. להגדיל את מעורבות הציבור בקהילה, לחזק סולידריות בין קהילות ולבנות מחדש את אמון העם בממשל.
    4. להיות פעיל באתר כנסת פתוחה
      1. פירסמתי הצעה לסדר בנושא הוספת מדדים כמותיים לחוקי הכנסת
      2. פירסמתי הצעה לסדר בנושא שקיפות בת קיימא
    5. לייצור אגנדות באתר כנסת פתוחה לפי נושאים:
      1. "עידוד התחרות והחלשת הריכוזיות"
      2. "עידוד שקיפות בת קיימא"
      3. "שימוש במדדים ותקנים מובילים בממשל"
      4. "שיפור יכולת המשילות"
    6. לייצור מנגנון שיקשר וירכז בין כל היוזמות והאתרים (בשביל זה התחלתי את הבלוג)
    7. להקים מנגנון שירחיב את משמר המועצה לכל הרשויות המקומיות
    8.  לעניין אחרים ביוזמת "ממשלה פתוחה" על משקל היוזמה של "המשמר החברתי - החורף לא עוזבים את הכנסת".


וכל זה בשעות הפנאי שלי...
בעיה :)

שקיפות בת קיימא - הצעה לסדר דרך אתר כנסת פתוחה

הצעה לסדר דרך אתר כנסת פתוחה

שקיפות בת קיימא
מהווה היבט חשוב בבניית האמון של האזרחים בממשל, ביצירת שירות יעיל יותר ובהקטנת השחיתות.
החוסר בשקיפות מידע בישראל היא לדעתי אחד הגורמים המרכזיים למשבר אי האמון הנוכחי של העם בממשל.
חוק חופש המידע לא מיושם בצורה אופטימלית. הרשויות ושלטון החוק לא מצליחים להדביק את פער דרישות המידע של הקהילה העסקית והציבור מזרועות הממשל השונות.
חלק ניכר מאי הצלחת ביצוע החוק נובע מכך שאין כל הטבות על ביצוע ובטח לא על ביצוע מצוין ושאין עונשים על אי ביצוע או ביצוע לא מספק.
אני מציע פתרון שיענה על שתי הבעיות האלו:
צעד ראשון לשם הגברת השקיפות הממשלתית, וכדי להעמיד את הממשל בחזית הטכנולוגיה מעכשיו והלאה תוך כדי חיסכון בהשקעה נוספת בעתיד הוא פרסום אינטרנטי של  נתונים גולמיים בצורה חופשית
Open Data Protocol
הצעד השני יכלול הקמת מנגנון חיצוני שייצר חיזוק חיובי (רווחים ופרסים) לגופים שיממשו את החוק ועונשים לאי שיתוף פעולה ואי עמידה בזמנים (בהנחה וזה אפשרי חוקית), לצורך כך יוקם גוף שיהיה אחראי למפות את כל המידע בארץ שדורש שקיפות בת קיימא ולתעדף את החשיבות שלו לאזרח, לעסקים ולממשל ולהציע דרכים מוכחות, שקופות ובדוקות לממש את האפליקציה הנדרשת.
הגוף גם יהיה אחראי לחבור לגוף המתאים בממשל ולקבוע יחדיו לוחות זמנים ותקציב, הרווחים יופקו ע"י רישיון פתוח שייתן מידע בחינם לעמותות ויחידים אבל יגבה כסף מגופים וחברות, כך למשל עיריית ת"א תיתן את רשימת החניונים, מיקומם ומחירם בחינם לכולם אבל תגבה כסף מבנק הפועלים שירצה לשקף מידע זה ללקוחותיו שמגיעים לסניפיו בת"א.
הגוף הנ"ל יהיה לא ממשלתי (עמותה או עסק) ויתוגמל לפי כמות המיפויים ברי הקיימא (משמע מיפוי שנמצא לו איש קשר וגם דרישה ציבורית או עסקית) וההצלחות שלו לגרום לסיום הפרויקט בזמנים שנקבעו, הפרמטרים הנ"ל ישתנו בהתאם לנדרש.
הגוף יורכב גם מאנשי מקצוע וגם מעמותות כגון
התנועה לחופש מידע, התנועה לאיכות השלטון, שבי"ל וכמובן יקיים דיון שקוף עם הציבור לגבי תוצריו ודיוניו.
Open Data Protocol : להבדיל ממידע גולמי רגיל (כמו טקסט) הוא מידע שמחשבים יכולים בקלות יותר לקרוא, לעבד ולנתח.  
המידע הפתוח יאפשר למפתחי יישומים לפתח יישומי אינטרנט שיחשפו מגמות וייתן מידע רב ערך לאזרחים. דוגמאות מהעולם :

דוגמאות לנתונים שהמדינה משרדי הממשלה והרשויות יכולה לשחרר:
  1. תחבורה - נתוני תחבורה ציבורית (קווים , תחנות, תדירויות, שעות הגעה לתחנה, מיקום האוטובוס ועוד)
  2. משפט - נתוני חקיקה, פסקי דין, נתוני זמנים ומיקומים, פסקי דין, קישורים לישויות המשפטיות
  3. משרד האוצר - נתוני תקציב, תמיכות, מכרזים ועוד.
  4. דיור - שכבת גושים וחלקות נתוני GIS.
  5. ממשל - מידע סטטיסטי נרחב שיש לגופי הביצוע שלה
  6. בריאות - נתוני בדיקות מים, כמות רופאים לפי אזור, מקצוע ודרגה ועוד, תחלואה לפי אזורים.
  7. רשויות עירוניות - מידע על גני ילדים, מפגעים, חניונים ומחירם, תקצוב משלים לממשלה, תקנות, תקציב, מידע על דיור, מידע על רישיונות עסק, מידע על פארקים, אירועים וסטטיסטיקות.  
Open Data Protocol ייחודיי בכך שפיתוח אפליקציה למענו היא עניין פשוט מאד טכנולוגית שנתמך ע"י כל החברות הגדולות בעולם ולכן הוא זול במיוחד. הוא גם יוצר פתרון טכנולוגי שלא דורש פיתוח נוסף בעתיד במידה וקיימת דרישה לקבל את המידע בצורה שונה כי הוא מאפשר שאילתה דינמית על הנתונים לעומת הטכנולוגיות האחרות שקיימות בשוק ולכן לא דורש שינוי עתידי בממשק ומאפשר חופש מוחלט לצרכנים ולעסקים כאשר הדרישות שלהם ישתנו בעתיד (והרי טבעי שהדרישות ישתנו).


הצעה זאת מבוססת על הצעה של דרור רשף מאתר חכמת העם.

יום שלישי, 20 בספטמבר 2011

להרחיב את מעגלי השיח

תחושת הדחיפות של השינוי הנדרש במדינה עלתה בקצב מעריכי בשנים האחרונות וממשיכה לעלות ככל שאני מרחיב את הידע שלי בממשל, פוליטיקה ואקטואליה.

החשש שלי מ"הכיוון הלא טוב שהמדינה הולכת אליו" הפך לחרדה איומה שלילדי כבר לא יהיו שותפים לדרך, שלא יהיה מישהו שישלם איתם מיסים ובעיקר שהם יהיו תת שבטים חלשים יותר ופרודים יותר ככל שיעבור הזמן שמובלים ע"י ממשל שלא נגמל מאי-אמירת אמת.

העובדה היא שרבים חושבים שהמצב רע אבל הם מוצפים בכל כך הרבה דברים לא תקינים, או שהם נעמדים מול דבר אחד כל כל כביר שאין הם מרגישים בעלי יכולת להשפיע, למעשה הם כל כך פוחדים לנסות שהם ישקיעו מאמץ אדיר לשכנע גם את אלו שמנסים להאמין בשינוי או לפעול כדי לייצור אותו.

השאלה המשמעותית לדעתי, היא איך אני יכול להגביר את רמת המעורבות, הסולידריות, השיתוף והערבות ההדדית של כולנו ולייצור את האמונה והיכולת שבכוחנו לשנות, הפתרון שלי הוא המהפכה העגולה.

מכיוון שהזמן עובר ואך אחד לא מממש את המהפכה העגולה. אני נאלץ לקחת עול זה על עצמי, המהפכה נולדה מתוך אירוע 1000 שולחנות אבל ישנם מספר הבדלים מהאירוע של 1000 שולחנות לבין המהפכה העגולה:
  1. חזון המהפכה העגולה הוא להגביר את רמת המעורבות, הסולידריות, השיתוף והערבות ההדדית של כולנו ולייצור את האמונה והיכולת שבכוחנו לשנות (והכל חייב להיות מדיד).
  2. אני לחלוטין לא כשיר לעשות זאת ולכן עלי לפשט זאת בצורה האופטימלית, להוזיל זאת ולהאציל סמכויות במידת האפשר. 
 בעקבות ההבדלים אלו מחשבותיי על הדברים שצריך לעשות לפי הסדר:
  1. אני חייב לגבש צוות ראשוני של חלוצים כדי לייצור את המהפכה העגולה, להצטרפות היכנסו לטופס הזה.
  2. אני צריך להשתמש במסמכי ההכנה שהוכנו לאירוע של 1000 שולחנות (הם היו מצויינים) ולאגור יוזמות בשלות באחד האתרים הקיימים היום, לשמחתי הם יצרו מסמך "איך להקים אירוע שולחנות עגולים"
  3. אני חייב להוסיף סקרים על המיקום הרצוי, הזמן הרצוי, רמת שינוי המעורבות בעקבות האירוע ועוד.
  4. אני חייב מישהו רציני ביחסי ציבור בשלב יחסית מוקדם, ועלי לנסות לשתף פעולה עם כמה שיותר גורמים, אפילו פוליטיים כל עוד הם יקבלו את החזון הבסיסי ואת חוקי המשחק (1000 שולחנות, ערבות הדדית, ח זה חינוך, השמאל הלאומי,רבנים למען זכויות אדם, מועצת ישע ועוד), כנראה שנצטרך לשכור חברת אבטחה מאיימת למדי כדי לסלק אלימות מהאירוע (כולל פעילים שמסלקים את חולדאי). 
  5. אין חובה בשולחנות וכיסאות, אנשים יכולים לשבת על הרצפה (רובם לפחות).
  6. אין צורך במסך ענק ומערכת הגברה, מיילים יספיקו.
  7. אין צורך לערוך את כל חומרי הגלם, ולסכמם בשידור חי.
  8. כדאי לבנות רשימה של מקורות מידע להתחיל איתם בשביל המעורב המתחיל...
 אז לדרך :)