להרחיב את מעגלי השיח

תחושת הדחיפות של השינוי הנדרש במדינה עלתה בקצב מעריכי בשנים האחרונות וממשיכה לעלות ככל שאני מרחיב את הידע שלי בממשל, פוליטיקה ואקטואליה.

החשש שלי מ"הכיוון הלא טוב שהמדינה הולכת אליו" הפך לחרדה איומה שלילדי כבר לא יהיו שותפים לדרך, שלא יהיה מישהו שישלם איתם מיסים ובעיקר שהם יהיו תת שבטים חלשים יותר ופרודים יותר ככל שיעבור הזמן שמובלים ע"י ממשל שלא נגמל מאי-אמירת אמת.

העובדה היא שרבים חושבים שהמצב רע אבל הם מוצפים בכל כך הרבה דברים לא תקינים, או שהם נעמדים מול דבר אחד כל כל כביר שאין הם מרגישים בעלי יכולת להשפיע, למעשה הם כל כך פוחדים לנסות שהם ישקיעו מאמץ אדיר לשכנע גם את אלו שמנסים להאמין בשינוי או לפעול כדי לייצור אותו.

השאלה המשמעותית לדעתי, היא איך אני יכול להגביר את רמת המעורבות, הסולידריות, השיתוף והערבות ההדדית של כולנו ולייצור את האמונה והיכולת שבכוחנו לשנות, הפתרון שלי הוא המהפכה העגולה.

מכיוון שהזמן עובר ואך אחד לא מממש את המהפכה העגולה. אני נאלץ לקחת עול זה על עצמי, המהפכה נולדה מתוך אירוע 1000 שולחנות אבל ישנם מספר הבדלים מהאירוע של 1000 שולחנות לבין המהפכה העגולה:

1. חזון המהפכה העגולה הוא להגביר את רמת המעורבות, הסולידריות, השיתוף והערבות ההדדית של כולנו ולייצור את האמונה והיכולת שבכוחנו לשנות (והכל חייב להיות מדיד).
2. אני לחלוטין לא כשיר לעשות זאת ולכן עלי לפשט זאת בצורה האופטימלית, להוזיל זאת ולהאציל סמכויות במידת האפשר. 

 בעקבות ההבדלים אלו מחשבותיי על הדברים שצריך לעשות לפי הסדר:

1. אני חייב לגבש צוות ראשוני של חלוצים כדי לייצור את המהפכה העגולה, להצטרפות היכנסו לטופס הזה.
2. אני צריך להשתמש במסמכי ההכנה שהוכנו לאירוע של 1000 שולחנות (הם היו מצויינים) ולאגור יוזמות בשלות באחד האתרים הקיימים היום, לשמחתי הם יצרו מסמך "איך להקים אירוע שולחנות עגולים"
3. אני חייב להוסיף סקרים על המיקום הרצוי, הזמן הרצוי, רמת שינוי המעורבות בעקבות האירוע ועוד.
4. אני חייב מישהו רציני ביחסי ציבור בשלב יחסית מוקדם, ועלי לנסות לשתף פעולה עם כמה שיותר גורמים, אפילו פוליטיים כל עוד הם יקבלו את החזון הבסיסי ואת חוקי המשחק (1000 שולחנות, ערבות הדדית, ח זה חינוך, השמאל הלאומי,רבנים למען זכויות אדם, מועצת ישע ועוד), כנראה שנצטרך לשכור חברת אבטחה מאיימת למדי כדי לסלק אלימות מהאירוע (כולל פעילים שמסלקים את חולדאי). 
5. אין חובה בשולחנות וכיסאות, אנשים יכולים לשבת על הרצפה (רובם לפחות).
   
6. אין צורך במסך ענק ומערכת הגברה, מיילים יספיקו.
7. אין צורך לערוך את כל חומרי הגלם, ולסכמם בשידור חי.
8. כדאי לבנות רשימה של מקורות מידע להתחיל איתם בשביל המעורב המתחיל...

 אז לדרך :)

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה (רבי טרפון)


לאחר החוויה המחזקת שעברתי גיבשתי לי תוכנית פשוטה לביצוע להקמת חברת המופת שאני חולם עליה :
1. התפקדתי לאחר שהבנתי איפה מוקדי הכוח הנוכחיים - הפריימריס של המפלגות הגדולות ואני מנסה לשכנע אחרים בכך.
2. לייצור ולשפר כלים לביקורת על נבחרי הציבור, כמו משמר המועצה, אתר כנסת פתוחה, תקציב פתוח ועוד
3. לחפש דרכים להגדלת המעורבות של הציבור בעניייני ממשלה והפוליטיקה בכלל ושיקום אמון הציבור בממשל ("המהפכה העגולה").

כרגע אני מעמיק בחלק השני בתוכנית שלי, ואני אפרט בתור סיפור מקרה את המחאה נגד "חוק גנים לאומיים תיקון - היתר לניהול גן לאומי". 
נחשפתי בפייסבוק לעצומה נגד ההפרטה, חיפשתי להבין על מה המהומה, אז חיפשתי באתר כנסת פתוחה את הצעת החוק המדוברת ואז גיליתי מספר דברים שלא מאפשרים לאזרח הסביר לבצע בקרה פעילה:
1. לא היה שום קישור לחוק המקורי.
2. לא היה שום הסבר סביר למהות תיקון החוק ומה הוא מנסה להשיג, הצלחתי בקלות למצוא את ההסבר כי מישהו אחר עבד על זה לא מעט ובגלל שהיה לו אינטרס פוליטי, אני תוהה מה יקרה שהחוק סתם יעזור לאיזה טייקון...
3. לא היה שום מידע נוסף שהייתי מצפה שיהיה, כגון תקציב נדרש, מחקרים רלוונטיים, מידע ממשלתי רלוונטי שעזר לח"כים להגיע להחלטה המושכלת וכדומה.

למעשה חוסר המידע מצביע שדווקא מתנגדיו הפוליטיים צודקים, כי ההסבר בתיקון לחוק "הרשות מתקשה לתפעל לבדה את כל הגנים הלאומיים ברמה המניחה את הדעת." לא נתמך בשום נתונים עובדתיים, שום דרישה לבדיקת הרמה הנדרשת או אפילו חזון לעתיד לאחר ביצוע החוק לא הופיע.

איכשהוא בחקירותיי הגעתי למחוזות של שערי הגיהנום עצמו בדיונים על הצעות לסדר לדיון נגד הקרן החדשה, משום מה לא מצאתי את הפרוטוקולים, מזל שמרץ עדיין קיימת, אחרת מי ישמור את הפרוטוקולים וישלם על האחסון?
וכך הגעתי לתובנה נוספת:

4. אין קישור בין הפרוטוקולים להצעות לסדר כך שדיון שעסק בעיקרו בהידרדרות הדמוקרטיה לשפל תיוג כ"מדיניות חוץ".

והנה כמה רעיונות שהיו לי בנוגע לקשר בין ח"כ ותוצריהם (החוק):
5. שיפור הקשר בין חוק ותקצובו (למשל לגבי חוק פינוי מוקשים), כל חוק צריך להיות מקושר לסעיף התקציבי שלו או למסמך המאשר של משרד האוצר, וכמובן קישור צריך להיות מהתקציב הקיים לחוקים עצמם.
6. הגדרת פרמטרים שיחדדו את הקשר בין ח"כ והצעות חוק שהועברו לקריאה שלישית, כדי למנוע ריבוי הצעות חוק ללא סיכוי לעבור, אנחנו כאזרחים רוצים לקדם שיתוף פעולה שמוביל להצלחה.
7. בדיקה של מדד הפירסום של חברי כנסת בתקשורת והצגת חריגות שמראות על רדיפת פרסום ולא על עבודה אמיתית (ישנה בעייתיות במדד הנ"ל שדורש בהחלט מחקר)
8. הוספת תיוגים של הקשר בין חזון המפלגה לחוקים.

מה שמדהים שאחרי כל זה עדיין אין לי שום מידע נוסף להחליט על ההשלכות של החוק, אלא רק עוד שאלות :

האם התיקון הוא רק לצורך היתר של הממשלה לתת לעמותה ימנית לתחזק מתחם שנוי במחלוקת?
אולי גם יש איזו משפחה שמחכה בפינה?
האם זה חוקי?תקין?מעצים? האם זה מוסרי בכלל שהמחוקק יתקין לו תקנות בשביל לתמוך ביקיריו הפוליטיים או תורמיו? האם הוא לא אמור לתמוך בציבור העכשווי או העתידי?
איזה חלום (באספמיה) יפה אם היה מוקם מנגנון שיקשר בין כל הצעת חוק לנהנים ממנה באופן ישיר ולחברי הכנסת בעבר ובהווה...

אני נשען לי לאחור ומנסה לדמיין את אתר כנסת פתוחה העתידי שכולל את כל דרישותיי, האם אז אדע להחליט אם לתמוך בחוק?ממש לא יודע, מזל שיש את TheMarker דבר אחד בטוח, ככה לא נראית חברת המופת שלי.

המהפכה העגולה

נפל דבר בישראל, באירוע הראשון של 1000 שולחנות עברתי חוויה חזקה שגרמה לי לפתוח את הבלוג הזה ולבחור בכוונה את השם הנ"ל מתוך ידיעה מלאה שאין כמעט מהפכות בהיסטוריה שהצליחו.
 

האירוע שבו התנדבתי כמנחה היה אמור לייצר 1000 יוזמות מעשיות לביצוע, אבל במקום זה אני גיליתי כלי נהדר לחיזוק בסולידריות והגדלת המעורבות של האזרחים שתופעל היטב בזמן הקצר ובתנאים קשים, כל מי שנכח באירוע הרגיש כמוני שאנו במו ידינו בונים את חברת המופת שלנו, וכל מי שנכח מוקיר למארגנים תודה על כך.
מבחינתי האירוע הוא מכונן כי המעורבות היא התשתית האמיתית שנדרשת כדי לעורר שינוי בר קיימא.
לפני האירוע הייתי פעיל יחסית (הפגנות, פייסבוק והרצאות פה ושם) והאמנתי\קיוותי\חששתי שהשינוי מהמחאה יקרה, לאחר האירוע קיבלתי חיזוק פנימי על גבול האמונה הדתית, הרגש של המשתתפים והרצון שלהם לסולידריות ולקיחת אחריות על המצב הוא ברמה רגשית מחזק בצורה שקשה לתאר, אני יודע עכשיו שהשינוי יקרה.

 אני חש צורך לשתף את התובנות שלי (בתמציתיות) לאחר בקשה של המארגנים מאיתנו המנחים לשלוח להם סיכום קצר ובו שני חלקים:

משוב – עד שלוש נקודות התיחסות להבטים מתודולוגיים , על הדרך בה התנהל המפגש ההכנות וכו'

תאור – תאור מן הזוית האישית שלכם (1/2 עמוד עד שני עמודים) של מה שהתרחש בקבוצה שהנחיתם (תהליך + תוכן). 

לדעתי חשוב להתמקד באירוע ככלי להדגשת היוזמה והתהליך האישי שכל אחד מהמשתתפים עובר ומתחייב לקחת על עצמו, הרבה יותר מהיוזמה הסופית, בשולחן שלנו רק לי ולאבנר היו תובנות מגובשות כיוזמה ושנינו לא הספקנו להציג אותה, אבל כל אחד (100% הצלחה) מהמשתתפים יצא עם התחייבות מעשית ותחושת התעלות שהתבטאו בהתחייבות להרחיב את הידע, להביא עוד אנשים לאירוע הבא, או להרחיב את הרשת החברתית של המשתתף.

אני למשל הבטחתי לחברי השולחן שלי 118 שאשלח להם לינקים על המחאה כדי שיוכלו להרחיב את אופקיהם ולהעשיר את הידע שלהם, ולכן הקמתי את הבלוג והוספתי קישורים רלוונטיים אליו.
 

על התהליך

אני השתמשתי בהנחיות הטובות של המארגנים בתוספת של עקרונות להגדלת האינטיליגנציה של הקבוצה.
אני אישית הקפדתי שכל משתתף יצהיר גם על הפן הרגשי שהשינויים שעליהם הוא חולם וחושב ייקרו כדי להפוך אנשים לשלמים יותר, אמיתיים יותר ובסופו של דבר עם יכולות אמיתית לייצור שינויי בעצמם ובסביבה.
הייתה לי בעייה קשה של זמנים:הפרעות קצת ארוכות מדי מצד המארגנים ומיעוט הפרעות מצד חבריי הקבוצה, למרות שגם למפריעים נתתי להתבטא ולפעמים התפתח דיון ספונטני, עדיין אני חושב שהנקודות החשובות הועלו והרגשות הקשורים אליהן, כמו כן טרחתי לחזור ולשקף נקודות שלא היו ברורות לוגית או רגשית.

הקפדתי לשמור על תרבות דיון ולתת לכולם להתבטא באופן שווה כי זהו המשתנה הראשון והמשמעותי לפי עקרונות להגדלת האינטיליגנציה של הקבוצה.

רצוי לציין לטובה שהתחלתי את הדיון באיחור ותוך כדי הכשרתי מישהי מהמשתתפות כמתעדת שרשמה בוורד את האירוע וגם השתתפה בו, ולמרות זאת הצלחתי מבחינתי במשימה בהצלחה מלאה, למרות שאין לי את כישורי ההנחייה שנדרשו יצאתי מאיזור הנוחות שלי והתגייסתי לאירוע, בסוף האירוע קיבלתי את המייל של כמעט כל האנשים (כדי לשלוח להם קישורים של מידע) וכולם יצאו עם מחוייבות פנימית להמשך הדרך ולהרחבת מעורבותם, אני חושב שעליכם להפוך זאת למטרה ולכמת זאת למדד, האם המנחה ואתם הצלחתם להגדיל מעורבות של המשתתף ובכמה?

על התוכן

כולם רצו שינוי של ערכים מתרבות תחרותית (הם קראו לזה קפיטליזם חזירי) לתרבות שמשתפת ומכילה ולא דורסת. כולם רצו לשים דגש על החינוך מבחינת ערכים, חשיבות ותקציבים. כולם רצו לחזק את הסולידריות החברתית ולהרחיב את הרשת החברתית שלהם, גם אם מדובר מיציאה מאזור הנוחות שלהם. כולם רצו להרחיב את הידע שלהם וחלק ניכר היו מוטרדים מהדיסאינפורמציה שיש ומכמויות המידע, הם היו שמחים לקבל "מדריך" לאיך קרה השבר שהוביל להיום. רובם היו מוכנים להודות שהם לא יודעים מה לעשות ואיך לפתור את המצב והיו מוכנים לשמוע אחרים ולהקשיב לדעתם. חלק אפילו לא ידעו להגדיר מה מטריד אותם אבל הם הרגישו חופשיים לשאול זאת. כולם שיוועו לשינוי ורצו להיות חלק ממנו ולייצור אותו, חלק התלוננו על הביטחון התעסוקתי הנמוך שצופה להם העתיד (סטודנטים לעבודה סוצייאלית).

לדעתי כולם עברו שינוי בשיחה, היה ניתן לראות זאת בהליכה המהוססת ובעיניים הבוהקות מלאות התקווה שלהם, ובדיבורים הקטנים שארעו לאחר האירוע.

דווקא יוזמות מעשיות לא יצאו מהאירוע, אבל אני משוכנע שהדבר דורש זמן, אני למשל דיברתי עם מתעדת של שולחן אחר לפני האירוע ושיפרתי רעיון שהיא מקדמת על תו תקן חברתי לעסקים בירושליים ופרסתי בפנייה את היוזמה שלי וקיבלתי פידבק.

המארגנים דיברו על כך שממעגלים רבים נשמעה הבקשה להמשיך ולהפגש על בסיס קבוע (למשל אחת לחודש) .
 

אני אישית משוכנע שאנו מחוייבים להמשיך (אולי אפילו כל שבוע) ולהתרחב לקהלים נרחבים, הציונות הדתית, החרדים, הערבים, ועוד.
אני אישית מוכן להתחייב להנחות בשבועות הקרובים גם במקומות כמו מיגרון בני ברק ועוד.הכלי הנהדר לחיזוק בסולידריות והגדלת המעורבות של האזרחים מחכה לשימוש ע"י כל העם שמשווע לתחושות האלה, הרבה יותר מאשר יוזמה כזאת או אחרת, השינוי בתודעה הוא המשמעותי ועל המארגנים להתייחס לזה כמוצר ולכבוש את השוק לפי פלחים, אין לכן מתחרים והקהל צמא למוצר שלכם (אני משוכנע שהתרומות הנדיבות תומכות בטענתי, ואשמח לשקיפות בעניין)

אני אישית (ורבים אחרים) מצפה ממכם להזמין ולוודא שרון חולדאי יגיע וישב כאחד האזרחים, עליכם לדאוג שזה יבוצע (גם אם נדרשים מאבטחים פרטיים ושוטרים) כי זה המבחן האמיתי שלכם כגוף מארגן לכיבוד האחר ולדוגמה האישית שלכם (אני דרך אגב חושב שהמעשה שעשה לפינוי הלילי במאהל הוא במקרה הטוב חסר רגישות ונבזי).


לסיכום אוסיף שאתמול דיברתי עם טליה גורודס ממחצל כיכר המדינה וסיפרתי לה על האירוע והיא שאלה אותי מה הוא החזון שלי לגבי אירוע כזה ומה אשאף להשיג, עניתי לה שלדעתי, צריך לשאוף שכל אזרח במדינת ישראל ישתתף בשולחן כזה לפחות פעם אחת ושנצליח להשיג את הגדלת המעורבות והבקרה בקרב הקהילה שלו ובמדינה ומוסדותייה.