איך לחולל מהפכה בשעה בשבוע?

אחת השאלות הקשות שמטרידה אותי בפעילותי בעמותה לסדנת ידע ציבורי היא:
איך להגדיל את מעורבות הציבור כדי לחזק את השקיפות שאנו יוצרים?
הרי שקיפות ללא מעורבות היא חסרת משמעות.
השאלה היא איך לגרום לאזרח רגיל שרוצה לשנות להיות מעורב ללא הפיכתו לאקטיביסט שמקדיש לכך את כל יומו?
את הרעיון קיבלתי ממושג "אם טובה דיה". הרעיון מתחיל בתובנה שהפער הגדול נמצא דווקא בין האדישות, הציניות, חוסר האמון והניכור ובין הצעדים הראשונים והקטנים שיוצרים שינוי, אם זו הפגנה שיצרה כותרות ואם זו עצומה ששינתה ותיקנה חוקים.


הרעיון שלי מגשר על הפער הזה בעזרת מציאת משימות קטנות פשוטות למימוש שצריך לבצע אותן בצורה סדורה שעה (עד מספר שעות) בשבוע ושהן מחוללות שינוי שאחרים מהקהילה נעזרים ומסתמכים עליו, לכן חשבתי איזה משימות בכנסת פתוחה קיימות בנידון, ובהמשך מופיעה הרשימה שלי.



השאלה שנשאלת ע"י האזרח שרוצה לתרום היא איך הפעולות שהוא עושה עוזרות ומשפיעות על משהו?
תשובה אחת היא שכל אחת מהמשימות הללו מאפשרות לעקוב בעזרת כלי האג'נדות שלנו על הח"כים ויכולה לאפשר לעורך אג'נדה חדשה לבחור את החוקים הנדרשים לטיפולו, למשל בנושא החינוך.

תשובה אחרת היא שהתיוג מאפשר לאזרחים לדעת להתמקד בנושאים שמעניינים אותם מתוך אלפי הצעות החוק ושאר הנושאים הרבים, וזה חשוב מאד ואין כלי מיחשובי שעושה זאת טוב כמו בן אנוש. 

• תיוג חוק - כשעה עבודה

• קישור בין חוק והצבעה עליו  - כשעה עבודה 

• תיוג הצבעת חוק - כשעה עבודה
• תיוג ישיבות ועדה - בין שעה למספר שעות עבודה
• הוספת מידע נוסף והערות לישיבות ועדה - מספר שעות עבודה
• ניתוח חוקים ושליחתם לאג'נדה המתאימה - מספר שעות עבודה   

• לצורך הוספת הסברים לאתר למשתמשים חדשים, יש לייצור צילומי מסך ולסמן היכן כדאי להוסיף סימן עזרה

אז נסו אתם לעשות את מההפכה בשעה לשבוע :)






נ.ב 
סתם בשביל להראות את יכולות רכיב ה-embed מאתר תקציב פתוח ובשביל לאתגר את יאיר לפיד שמחפש את הכסף... תסתכלו טוב ותגידו לי כמה כסף צה"ל מוציא באמת ללחימה? והאם הכנסת באמת מאשרת זאת?

הדינמיקה של המחאה בישראל, ואיך לפעול לטובת עתיד מדינת ישראל

פוסט זה נכתב כניסיון הסבר לחבר על רשמיי, לאן המחאה הולכת ולמה היא לא תדעך, לאחר מכן כבר נדרשתי בפני עצמי לתקף את הניתוח ולהבין איך הכוחות שרוצים שינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל צריכים לפעול.

ראשית כדאי לתאר את המצב כפי שנראה לאדם מן הישוב באמצע נובמבר 2011, המחאה דועכת, העיתונות בקושי עוסקת בנושא, מחירי המזון עולים, המיתון בפתח ומחירי הדירות עצרו ואף ירדו בקצת.
מבחינת הממשל, החוקים להחלשת השמאל הביקורתי מתחזקים, בית המשפט מושפע פוליטית בבחירת שופטים ובעלי התקשורת המעצבנת והביקורתית (ערוץ 10) לקראת סגירה, כאשר האמירה ברורה לכל.
לכאורה הממשלה יכולה להיות רגועה, היא הצליחה להשתלט על המחאה ללא אלימות לפני הבחירות, הבעיה שאין דבר יותר רחוק מהמציאות בראיה שיטחית זאת.

ראשית הבעיה היא שהממשלה משוכנעת שהמחאה הינה פוליטית, נכון שהשמאל הלאומי החל אותה כחלק מהאסטרטגיה הלא מוסתרת שלו להחלפת הימין ונכון שנראה שזו עדיין מטרת מטה המאבק, אבל הבעיה היא שהמטה כמו השמאל הלאומי יכולים לגייס בין 5000 ל-20000 אלף איש (אידיוטים שימושיים בלשון מחפשי המהפכה הקומניסטית מתחת לפנס) להוכחה אפשר לראות את ההפגנה האחרונה ואת עצרת רבין, אז איפה כל ה-380000 שהיו בכיכר המדינה בהפגנת המיליון? שאלה טובה.
[הערה-רצוי לתקף טענה זאת בסקרי מחאה כאלה ואחרים]
חלק קטן מהם, כמוני פנו למצוא דרכים יעילות לשינוי המצב לאחר שנוכחו לדעת שהמטה והממשלה לא מחפשים את טובת ישראל אלא מימוש של האינטרסים הצרים שלהם, חלק רחב יותר פחות עוקב אחרי מימוש דוח טרכטנברג והוא מצפה בתמימותו לכך שהצהרת הממשלה על אימוץ הדוח תתחיל להתבצע.
העובדה שתתגלה לציבור הזה בסוף דצמבר היא שרוב הדוח לא יבוצע, הציבור הזה הולך להיות הרבה יותר כועס, כעס זה במקרה האופטימי ביותר יהפך להפגנות מחאה שידרשו מימוש מלא של הדוח, שאר האפשרויות לא טובות כלל לאף אחד, בכל התרחישים הדבר יביא להקדמת הבחירות, ולהפלת שלטון הליכוד ואולי אף להתחזקות קדימה שמתחילה להתאים עצמה לדרישות ציבור המוחים הרב (בין 15 ל-25 מנדטים).
אתם יכולים לשאול את עצמכם למה אני בטוח בכך כל כך, אז התשובה היא כי כל עוד מחירי קניית הדירה לא ריאלים ומחירי השכירות תופסים מעל שליש ההכנסה של משק בית (זו ההגדרה של הבנקים לפשיטת רגל של משק בית) תהיה מחאה שתלך ותחריף, מיתון ושאר החוליים של חוסר התחרות, המכסים והפרזיטיות של הועדים המחוברים רק יוסיפו שמן למדורה (ולא התייחסתי כלל למשבר המתמחים).
ברור לי (ולכל מי שיש לו רקע קל בכלכלה) שמחירי הדיור לא יכולים לרדת במכה וזה אף מסוכן למשק, אבל אני מאמין שאם הציבור והקבלנים היו רואים שינוי שיעשה לאורך זמן וברצינות יאזן בין הביקוש וההיצע, הם היו נהפכים חלק מהתהליך ומחזקים אותו בהדרגתיות.

ולכן השאלה החשובה בעיני שלי היא: מה כדאי לכל מי שרוצה בטובת עתיד מדינת ישראל לעשות:
הליכוד-הוא צריך להעביר את הדוח כמקשה אחת ולמנוע את נטישת הפקידות המקצועית או לפרק את הממשלה, עכשיו ובתור התחלה הוא חייב לצמצם למינימום את 12 השרים וסגניהם המיותרים (יביא גם לחיסכון של כ-200 מיליון ש"ח) תוך כדי הצהרה שהוא מחזק ע"י דוגמא אישית את הכנסת בהתאם לקו היסוד של הממשלה - הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
קדימה-להוות אלטרנטיבה אמינה ובעיקר להקשיב לקולות שעולים מהשטח, בינתיים נראה שהיא ממשת זאת.
מטה המחאה-לדרוש את מימוש הדוח כולו ואף לתמוך בביבי על כך כנגד ריבוי הכוחות שמתנגדים.
הציבור-להבין שרק אנחנו יכולים לחולל שינוי אמיתי ושלא צריך בשביל זה לוותר על הכל, מספיק בין שעה בשבוע למספר שעות בשבוע בכל דרך שנראית לנו.
הכנסת-להתחיל לאמץ עצמאית את עקרונות שיתוף הציבור של ועדת טרכטנברג ולתקן כל מה שנדרש במבנה השיטה לפי דוח "ישראלים למען דמוקרטיה".
השמאל הלאומי-להמשיך לעבוד בשטח לעבר הבחירות שיבואו בהתאם לאגנדה הסדורה שלהם, מישהו צריך לבנות אלטרנטיבה אמיתית ולא כזאת של שלום עכשיו
העמותות שפועלות לחיזוק הדמוקרטיה-להבין שהמימון מתרומות נעלם (בלי קשר לחוק העמותות) ולכן צריך לשנות מודל עסקי ולהתבסס על ניהול דק ומתנדבים ללא משכורת ובעיקר לייצור שיתופי פעולה רבים ככל האפשר.
סדנת ידע-ליצור שיתופי פעולה רבים, לפעול להגדלת השקיפות הממשלתית וברשויות וליצור כלים מבוזרים לקבוצות השונות שקמות.
כנסת פתוחה-להרחיב את השימוש באתר, לגייס מתנדבים לניתוח ובניית אג'נדות והמשך המאמצים להגברת השקיפות.
המשמר החברתי-להמשיך לשמור על נייטרליות, להצביע על חולשות ולחזק ולעודד עוצמות, וכמובן להגביר את השקיפות בכנסת וגם לבזר את התפקוד הפנימי כדי לחזקו.
המשמר החברתי המקומי-לפעול בשיתוף עם הרשויות ולחולל שינוי במקום להתעמת ולנגח ולאחר זמן לשתף פעולה עם סדנת ידע.

שרית בן שמחון-פלג טוענת  בפוסט שיש לשקוד על פיתוח וחיזוק תשתיות לביסוס וחיזוק ההשתתפות הדמוקרטית שיכללו מגוון של אפיקים, ובהם-

1. הקמת רשות ממשלתית שתהא אחראית על פיתוחם והטמעתם של תהליכי דיון והתייעצות עם אזרחים בתוך עבודתם של משרדי הממשלה השונים;
2. קידום חקיקה המחייבת משרדים, סוכנויות ממשלתיות ורשויות מקומיות לקיים באופן קבוע תהליכי שיתוף ציבור בעיצוב מדיניות בנושאים וסוגיות משמעותיים על פי דגמים מגוונים הקיימים בעולם (אסיפת האזרחים בבריטיש קולומביה, citizen juries באנגליה ובארה"ב, ועידות אזרחים בדנמרק וברחבי אירופה ועוד);
3. מינוי "נאמני שיתוף ציבור" במשרדים השונים, שיהיו אמונים על הטמעת חשיבה משתפת בתהליכים ממשלתיים;
4. פתיחתם של תהליכי תיקצוב עירוניים להשתתפות התושבים בדומה לנעשה בפורטו אלגרה, לונדון, רומא ובעוד 1200 ערים אחרות;
5. ביסוסם של פורומים עירוניים להתדיינות משותפת בתהליכי תכנון, חינוך, תחבורה; ועוד.
6. כמו-כן, ראוי להכשיר אנשים וגופים שיהיו אמונים על הובלתם של תהליכי שיתוף והשתתפות; להכשיר את הלבבות בקרב מקבלי החלטות לקראת תהליכי שיתוף; לחזק את תפקידה של מערכת החינוך כמחנכת לאזרחות משתתפת; לעודד תקשורת חוקרת, עצמאית וביקורתית; ולפתח מרחבים פתוחים להתדיינות בנושאים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ועוד.

אני חושב שסעיף 1 כבר קיים, סעיף 2 אמור להישען על החלטה ממשלתית שלא בוצעה עד סופה, שאני מנסה לקדם בעזרת כנסת פתוחה, סעיף 3 ניתן לביצוע מהשטח ע"י עובדי ממשל שיתנדבו לקחת זאת על עצמם, סעיף 4 יממוש בעזרת המשמר החברתי בשיתוף סדנת ידע (מתי שהוא בתלות במשאבים, סעיף 5 כבר קיים בחלקו וראוי להרחיבו, ובסעיף 6 הוא מאתגר ביותר.

לסיכום אצטט מהבלוג של טל ירון שמציע ששינוי אמיתי מגיע מהסכמה משותפת בין פרטים\גופים רבים, וזה כוחנו כישראלים החדשים, הסולידריות שלנו והרצון שלנו לשפר לטובה את הקהילה, גם אם אנחנו חלוקים לפעמים על הדרך לשם.
ובעקבות ההערה של מעיין אחדד את המסר המרכזי, לשתף פעולה עם מישהו שחושב כמוך זה קשה, אבל לשתף פעולה עם הממשל הביוקרטי והאיטי או גופים שמעצבנים אותך ומתנגדים לדעתך זו הדרך היחידה לשינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל.

ככה לא בונים חומה

אלון אנתין, ועדת הכספים, 2/11/2011, בנושא: דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים לשנת  2010 ופעולות יחידת האכיפה בשנת 2011, דין וחשבון על הוצאות השכר של הגופים הציבוריים ומשרדי הממשלה לעובדי קבלן.

היום עשיתי את יום המילואים שלי במשמר החברתי, הצטרפתי לוועדת הכספים בתור נציג של המשמר החברתי וגם בכובע של כנסת פתוחה, נכחתי בדיון של הצגת דו"ח הממונה על השכר ל-2010.

זה לא היה דיון פורה במיוחד.

ח”כים שהשתתפו בדיון: ח”כ משה גפני (יו”ר), ח”כ זבולון אורלב,ח"כ מגלי והבה, ח”כ זהבה גלאון, ח"כ שלי יחימוביץ, ח"כ רונית תירוש, ח"כ אמנון כהן, ח"כ אלכס מילר, ח"כ ראלב מג`אדלה, ח"כ רוחמה אברהם בלילא, ח"כ פאינה (פניה) קירשנבאום, ח"כ זבולון אורלב שאינו חבר הועדה ועוד נציגים רבים של לוביסטים חברתיים, עיתונאים ועוד.

הדו"ח

הדיון כלל הקראה של מצגת על הדוח הארוך וסיכום של הנתונים לפי מטרות היחידה שהוגדרו לה ע"י הממשלה והחוק, 

הדיון התחיל בצורה מבטיחה וכלל מחמאות של היו"ר לאנשי היחידה, על עבודתם המקצועית והשינוי שהדוח הזה גרם במגזר הציבורי, אחרי זה היה רצף של אמירות שהתקשרו למחאה החברתית ונעו בין דמגוגיות, סיפורים קשים ומקרים שחברי הכנסת התחברו אליהם אישית, היה ניכר בחברי הכנסת שהם הבינו שהנושא נמצא בסדר היום, ספציפית הטרידו אותם נושא עובדי הקבלן, הבדלי המשכורות לפי מגדר והעובדה ששכר מינימום (לכאורה) לא משולם לחלק גדול מעובדי הממשלה.

אבל כאן נגמרות רוב המחמאות, הרגשתי שהח"כים לא באו לחשוב איך אפשר לשפר את המצב, להערכתי הם לא שאלו שאלות שמראות על ידע מקצועי כלשהוא, הם לא הנחו את היועצים שלהם לייצור קשר עם אנשי המקצוע (חוץ מזבולון אורלב) איך לשפר את הנושא, הם זרקו לחלל האויר רעיונות בוסר למען העיתונות שאפילו הרעיונות הללו נעלמו ברגע שהיו"ר הציע שהם יגדירו הצעת חוק כדי לפתור את הבעיה.
חמור מכך הם בכלל לא הקשיבו לתשובות של אנשי המקצוע (לשלוש שאלות שהם כן שאלו), טענו שהם מגמתיות, בלי לבסס טענה כל כך חזקה, כאשר המידע קיים באתר האינטרנט של היחידה זה גובל בגסות ועלבון.

היחידה שהצליחה גם להשתלח בעובדי המשרד המקצועיים וגם לגלות ידע מקצועי הייתה ח"כ שלי יחימוביץ, היא התחילה גל של עלבונות על אנשי המקצוע, לאחר שהיא הגדילה לעשות וטענה כלפי אילן לוין שהוא אחראי לכל תחלואי העובדים בארץ אבל שזה לא בגלל מבנה האישיות שלו אלא בגלל שהוא נציג אידיאולוגיה מסויימת.

רבותיי, ככה לא בונים חומה, אלה אנשי המקצוע שלכם, תכבדו אותם, תלמדו מהם, תשאלו אותם בצנעה איך אנחנו יכולים לנסות לפתור את הבעייה של עובדי הקבלן או של הבדלי המגדר, או כל בעיה שנראית לכם חשובה.
אם הבוסית שלי במגזר הפרטי הייתה מדברת אליי ככה פעם אחת, הייתי מסביר לה בדיוק במה היא הגזימה והולך בו במקום, ההסבר היחיד שלי לכך הוא שהעובדים המקצועיים (שלי הם נראו מאד מרשימים\ות) פשוט רגילים ליחס המזלזל הזה, אני לא חושב שבתור אדם ואזרח הדרך הזאת מקובלת עלי, להיפך.

אני מציע למשמר החברתי בשיתוף הישראלים למען דמוקרטיה לקבוע מפגשים שבהם אנשי המקצוע של משרדי הממשלה יציעו רקע כללי על בעיות עיקריות כגון עובדי קבלן ויציאו פתרונות מהעולם שלהם, אפשר ורצוי גם להביא אנשי מקצוע בעלי דיעה הפוכה מועדת ספיבק (רק כדאי לזכור מי הולך לבצע את הפתרונות המוצעים), במפגשים האלו צריכים להיות חברי הכנסת ועוזריהם שהדבר חשוב להם ונציג של המשמר החברתי שיראה מי מהחכ"ים לומד, אני מצפה מנציגיי בכנסת ללמוד והרבה, בשביל זה יש להם עוזרים וזמן פנוי. 

אני רוצה לציין לשבח את הגישה של ח"כ זבולון אורלוב ששלח את היועצת שלו ללמוד את הנושא, ואת היו"ר משה גפני (יהדות התורה) שאמר ללוין "הפחתם את חוק שכר מינימום לחוכא ואיטלולא. נותנים פחות בשכר היסוד ומשלימים אחר-כך כדי לא לעבור על החוק. כוונת המחוקק היתה לתת שכר מינימום כבר מהיום הראשון לעבודה ולא להשלים באמצעות תוספות, שאינן נכללות בפנסיה של העובדים". בהמשך הודיע על קידום חקיקה לתיקון עיוותים בשכר.

אני מציין לטובה את היו"ר על הניסיון שלו לייצור שינוי, אבל חשוב להדגיש שגם הוא לא הקשיב לאיש המקצוע שאמר לו שהעובדים כן מקבלים את התוספות בפנסיה.

למעשה אף אחד לא שאל את השאלה היותר מטרידה מבחינתי איך יכול להיות שישנם עובדים שמקבלים שכר של 10000 ש"ח ועדין משלימים להם לשכר מינימום, אף אחד לא חולם אפילו לתקן את העיוותים האלו שהם בבסיס המחאה הזאת (לדעתי) ואני אצטט מועדת טרכטנברג
http://hidavrut.gov.il/content/4260
  "2. תחושת אי הצדק -
תחושה זו מורכבת כאמור משני נדבכים, החרפת אי השוויון בחלוקת הכנסות, ובנשיאה בנטל. בעשורים האחרונים צמחה בארץ שכבה דקה של מתעשרים אשר בעיניהם של חלקים נרחבים של הציבור מקורה לא בתגמול הוגן של כלכלת השוק, אלא בניצול לא מידתי של מונופולים, אוצרות טבע וריכוזיות ריאלית-פיננסית. זאת להבדיל מהתעשרות כתוצאה מיזמות וחדשנות טכנולוגית כפי שקורה בהיי-טק, הזוכה להערכה רבה ולא מזינה תחושות אנטגוניסטיות. כמו כן, התפתחה בארץ תרבות של ראוותנות אשר מאוד החריפה את תחושה האי צדק."

לדעתי גם נתב בנמל צריך לקבל משכורת שיוויונית (ופשוטה) יחסית לעובד במשרד הדתות, השיוויון לא נעצר במגזר הפרטי ובמונופולים המופרטים.

השתתפות בדיון: הדיון ארך כשלוש שעות. במהלך כל הדיון נכחו והשתתפו בו כמעט כל הנוכחים והוא התנהל ללא כל תרבות דיון מכבדת, קריאות ביניים של הח"כים והקהל ועוד, היו"ר ניסה בכל כוחו לייצר סדר בקרנבל אבל אף אחד לא שיתף איתו פעולה, היחיד שהדבר הפריע לו, חוץ ממני היה מגלי והבה (אם אני זוכר נכון).

לקראת סוף הדיון שאלתי שאלה בתור נציג כנסת פתוחה את אילן לוין לגבי המידע שהוצג כדי לברר אם קיים גם ממוצע חציוני ואם המידע הגולמי זמין בצורה פתוחה באתר האינטרנט, כך שכל מי שרוצה יוכל לבנות סיפור שונה מזה של האוצר ולפעול לשנותו, הוא ענה לי שהמידע קיים האתר, ואז גפני שאל אותי מה עמדתי לגבי הנושאים שעלו לדיון ונראה לי שהוא היה די מופתע שאמרתי לו שאין לנו שום עמדה ואנחנו בעד להנגיש את המידע גם לשלי יחימוביץ וגם לשר האוצר כדי שיוכלו להציג את העמדות שלהם.

חשוב לי לציין שמבחינתי אין כל בעיה שח"כ זהבה גלאון תכין מצגת אחרת על סמך הנתונים שהיחידה פרסמה ותפעל לחולל שינוי במקום הנכון, ככה עשו שתיל שבטוח לא מחזיקים באידיאולוגיה של האוצר, הם יצרו דיאלוג עם היחידה שהוסיפה לבקשתם חלוקה לפי מגדר, כך הם מהווים דוגמה ומופת לשיטת עבודה יעילה גם בחילוקי דיעות וגם הם חושפים שאם תקשיב לצד השני תשמע פתרונות מפתיעים אפילו מאילן לוין.

ושני דברים אחרונים לסיום, אני לא אשכח את החיוך של הכרת התודה של אנשי היחידה כאשר ח"כ זבולון אורלב הודה להם מכל הלב על עבודתם, וגם לא אשכח את ילדי הגן שעשו טיול בגן הורדים וצעקו ליד המאהל של המשמר החברתי "העם דורש צדק חברתי", אלו היו אירועים שחיממו את הלב.

חומר רקע בועדה

מצגת של הד"וח השנתי של הממונה על השכר

 http://hsgs.mof.gov.il/Documents/2010-11.pdf

המסמכים שהועברו לחכ"ים ע"י שתיל
http://shatil.org.il/sites/tzedek/gew/library/1320569427

חומר רקע נוסף

האתר (המרשים) של הממונה על השכר

http://hsgs.mof.gov.il/HomePage.aspx

יחסי עבודה במגזר הציבורי-סקירה משווה בינ"ל

 http://www.shatil.org.il/new-update/60169
http://shatil.org.il/sites/tzedek/gew/library/1320569427

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/166/728.html

http://www.haokets.org/2010/12/22/%D7%90%D7%A0%D7%95-%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%95%D7%AA/

איך נקלעתי לדילמה של הימין לגבי המחאה?

ביום שבת הקרוב ישנה הפגנה של המחאה ופעם ראשונה שאני בדילמה אם להצטרף או לא.

כמו שתיאר טל ירון בבלוג שלו את השערותיו לסיבות שהימין והדתיים לא הצטרפו למחאה, כך אני מרגיש.
כרגיל אני לא מסכים עם ראשי המחאה והפתרונות שהם מציגים, אני גם חושד במניע שלהם, אבל עד היום העמימות שלהם הייתה במקום ובעצם דחפה לדוח טרכטנברג.

החזון שלי היא להגביר את מעורבות האזרחים, להגדיל את השקיפות במדינה, ולוודא שדוח טרכטנברג ממומש כולו.
בתור אחד מאלה (כנראה לא מהרבים) שקרא את הדוח והגיב על חלקים ממנו, הגאונות שאני מצאתי בדוח, נובעת מכך שהוא יצירה ניהולית מרשימה, הדוח נכתב בעזרת פקידי ממשל והוא מציג שינוי אדיר בממשל שהם הגדירו אותו ולוקחים עליו אחריות, ולרגל המצב העגום של יכולת המשילות של הממשלה זהו הישג אדיר.
הסיכוי שהשינוי יצא אל הפועל כך עולה בעשרות מונים, הלחץ הציבורי צריך לוודא שהדוח מבוצע כולו בעיקר החלקים שקשורים לשילוב של חרדים והערבים בעבודה ובלימודי ליבה.

[עדכון] בזכות שטייניץ נעלמו לביטוח הלאומי 2.5 מיליארד ש"ח ועוד שורה קלה למימוש בדוח טרכטנברג התעופפה לה - המלצה 4 – העלאת חלק המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי

ועכשיו נראה מה הן האפשרויות שפתוחות בפניי:
אני יכול לבוא עם שלט "בעד מימוש מלא של דוח טרכטנברג", המחאה הצטיינה עד היום בהכלת קולות שונים, אם כי כרגע ראשי המחאה ממש מתנגדים לדעתי, האמת שיכול להיות שזה גם יבלבל את סוקרי המחאה שיתהו כמה עוד מפגינים באו עם תמיכה בדוח אבל ללא שלט.

אני יכול גם להישאר בבית, ואז נניח ויגיעו רק 30000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה נגמרה, אפשר למסמס את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח נשארו בבית ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".
ואולי יגיעו 100000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה ממשיכה, חייבים לשנות את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח מפגינים ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".

בעיה.

נראה לי שאבוא עם שלט גדול :) נראה אם הקשבה היא רק סיסמה.



נ.ב
לאחר התערבות על 2 בירות על כך שיבואו פחות מ-20000 איש להפגנה (זוהי תחושתי) קראתי שכמות האזכורים בפייסבוק דומה להפגנה האחרונה של ה- 400000 בכיכר המדינה, ומכיוון שהתקשורת ירדה מהסיקור העודף ועברה לסקירה בקושי, נוכל לחזות מה הוא הכוח האמיתי של אמצעי המדיה האלטרנטיביים לעומת המיינסטרים, כך או כך יהיה מעניין...
אני בכל מקרה ממשיך בתוכניותי לשנות את המצב, וביום רביעי 2-1-2011 אני אהיה נציג של המשמר החברתי בוועדת הכספים, יהיה מעניין :)

בחירה ומימוש סדר העדיפויות, הדבר המאתגר בעולם.

אשתי תמיד אומרת לי שיש לי בעיה קטנה של סדר עדיפויות, בתור אזרח עובד עם שני ילדים, נאלצתי שוב להסכים איתה (כמו תמיד) לאחר שהייתי בקונגרס החברתי הראשון הבנתי שישנם מספר רב של נושאים שחשוב לי לקדם:

1. להוביל מהלך מעשי להגדלת מקורות השקיפות במדינה כדי לייצור נחשול של מוקדי שקיפות שייתרמו לפיתוח עסקי וחברתי סביבם, בשיתוף עם הממשלה ואנשי כנסת פתוחה. 
2. להיות שותף במשמר החברתי כדי לחזק את כנסת פתוחה ואת שקיפות הציבור.
3. להגדיל את מעורבות הציבור בקהילה, לחזק סולידריות בין קהילות ולבנות מחדש את אמון העם בממשל.
4. להיות פעיל באתר כנסת פתוחה
1. פירסמתי הצעה לסדר בנושא הוספת מדדים כמותיים לחוקי הכנסת
2. פירסמתי הצעה לסדר בנושא שקיפות בת קיימא
5. לייצור אגנדות באתר כנסת פתוחה לפי נושאים:
1. "עידוד התחרות והחלשת הריכוזיות"
2. "עידוד שקיפות בת קיימא"
3. "שימוש במדדים ותקנים מובילים בממשל"
4. "שיפור יכולת המשילות"
6. לייצור מנגנון שיקשר וירכז בין כל היוזמות והאתרים (בשביל זה התחלתי את הבלוג)
7. להקים מנגנון שירחיב את משמר המועצה לכל הרשויות המקומיות
8.  לעניין אחרים ביוזמת "ממשלה פתוחה" על משקל היוזמה של "המשמר החברתי - החורף לא עוזבים את הכנסת".

וכל זה בשעות הפנאי שלי...
בעיה :)

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה (רבי טרפון)


לאחר החוויה המחזקת שעברתי גיבשתי לי תוכנית פשוטה לביצוע להקמת חברת המופת שאני חולם עליה :
1. התפקדתי לאחר שהבנתי איפה מוקדי הכוח הנוכחיים - הפריימריס של המפלגות הגדולות ואני מנסה לשכנע אחרים בכך.
2. לייצור ולשפר כלים לביקורת על נבחרי הציבור, כמו משמר המועצה, אתר כנסת פתוחה, תקציב פתוח ועוד
3. לחפש דרכים להגדלת המעורבות של הציבור בעניייני ממשלה והפוליטיקה בכלל ושיקום אמון הציבור בממשל ("המהפכה העגולה").

כרגע אני מעמיק בחלק השני בתוכנית שלי, ואני אפרט בתור סיפור מקרה את המחאה נגד "חוק גנים לאומיים תיקון - היתר לניהול גן לאומי". 
נחשפתי בפייסבוק לעצומה נגד ההפרטה, חיפשתי להבין על מה המהומה, אז חיפשתי באתר כנסת פתוחה את הצעת החוק המדוברת ואז גיליתי מספר דברים שלא מאפשרים לאזרח הסביר לבצע בקרה פעילה:
1. לא היה שום קישור לחוק המקורי.
2. לא היה שום הסבר סביר למהות תיקון החוק ומה הוא מנסה להשיג, הצלחתי בקלות למצוא את ההסבר כי מישהו אחר עבד על זה לא מעט ובגלל שהיה לו אינטרס פוליטי, אני תוהה מה יקרה שהחוק סתם יעזור לאיזה טייקון...
3. לא היה שום מידע נוסף שהייתי מצפה שיהיה, כגון תקציב נדרש, מחקרים רלוונטיים, מידע ממשלתי רלוונטי שעזר לח"כים להגיע להחלטה המושכלת וכדומה.

למעשה חוסר המידע מצביע שדווקא מתנגדיו הפוליטיים צודקים, כי ההסבר בתיקון לחוק "הרשות מתקשה לתפעל לבדה את כל הגנים הלאומיים ברמה המניחה את הדעת." לא נתמך בשום נתונים עובדתיים, שום דרישה לבדיקת הרמה הנדרשת או אפילו חזון לעתיד לאחר ביצוע החוק לא הופיע.

איכשהוא בחקירותיי הגעתי למחוזות של שערי הגיהנום עצמו בדיונים על הצעות לסדר לדיון נגד הקרן החדשה, משום מה לא מצאתי את הפרוטוקולים, מזל שמרץ עדיין קיימת, אחרת מי ישמור את הפרוטוקולים וישלם על האחסון?
וכך הגעתי לתובנה נוספת:

4. אין קישור בין הפרוטוקולים להצעות לסדר כך שדיון שעסק בעיקרו בהידרדרות הדמוקרטיה לשפל תיוג כ"מדיניות חוץ".

והנה כמה רעיונות שהיו לי בנוגע לקשר בין ח"כ ותוצריהם (החוק):
5. שיפור הקשר בין חוק ותקצובו (למשל לגבי חוק פינוי מוקשים), כל חוק צריך להיות מקושר לסעיף התקציבי שלו או למסמך המאשר של משרד האוצר, וכמובן קישור צריך להיות מהתקציב הקיים לחוקים עצמם.
6. הגדרת פרמטרים שיחדדו את הקשר בין ח"כ והצעות חוק שהועברו לקריאה שלישית, כדי למנוע ריבוי הצעות חוק ללא סיכוי לעבור, אנחנו כאזרחים רוצים לקדם שיתוף פעולה שמוביל להצלחה.
7. בדיקה של מדד הפירסום של חברי כנסת בתקשורת והצגת חריגות שמראות על רדיפת פרסום ולא על עבודה אמיתית (ישנה בעייתיות במדד הנ"ל שדורש בהחלט מחקר)
8. הוספת תיוגים של הקשר בין חזון המפלגה לחוקים.

מה שמדהים שאחרי כל זה עדיין אין לי שום מידע נוסף להחליט על ההשלכות של החוק, אלא רק עוד שאלות :

האם התיקון הוא רק לצורך היתר של הממשלה לתת לעמותה ימנית לתחזק מתחם שנוי במחלוקת?
אולי גם יש איזו משפחה שמחכה בפינה?
האם זה חוקי?תקין?מעצים? האם זה מוסרי בכלל שהמחוקק יתקין לו תקנות בשביל לתמוך ביקיריו הפוליטיים או תורמיו? האם הוא לא אמור לתמוך בציבור העכשווי או העתידי?
איזה חלום (באספמיה) יפה אם היה מוקם מנגנון שיקשר בין כל הצעת חוק לנהנים ממנה באופן ישיר ולחברי הכנסת בעבר ובהווה...

אני נשען לי לאחור ומנסה לדמיין את אתר כנסת פתוחה העתידי שכולל את כל דרישותיי, האם אז אדע להחליט אם לתמוך בחוק?ממש לא יודע, מזל שיש את TheMarker דבר אחד בטוח, ככה לא נראית חברת המופת שלי.

המהפכה העגולה

נפל דבר בישראל, באירוע הראשון של 1000 שולחנות עברתי חוויה חזקה שגרמה לי לפתוח את הבלוג הזה ולבחור בכוונה את השם הנ"ל מתוך ידיעה מלאה שאין כמעט מהפכות בהיסטוריה שהצליחו.
 

האירוע שבו התנדבתי כמנחה היה אמור לייצר 1000 יוזמות מעשיות לביצוע, אבל במקום זה אני גיליתי כלי נהדר לחיזוק בסולידריות והגדלת המעורבות של האזרחים שתופעל היטב בזמן הקצר ובתנאים קשים, כל מי שנכח באירוע הרגיש כמוני שאנו במו ידינו בונים את חברת המופת שלנו, וכל מי שנכח מוקיר למארגנים תודה על כך.
מבחינתי האירוע הוא מכונן כי המעורבות היא התשתית האמיתית שנדרשת כדי לעורר שינוי בר קיימא.
לפני האירוע הייתי פעיל יחסית (הפגנות, פייסבוק והרצאות פה ושם) והאמנתי\קיוותי\חששתי שהשינוי מהמחאה יקרה, לאחר האירוע קיבלתי חיזוק פנימי על גבול האמונה הדתית, הרגש של המשתתפים והרצון שלהם לסולידריות ולקיחת אחריות על המצב הוא ברמה רגשית מחזק בצורה שקשה לתאר, אני יודע עכשיו שהשינוי יקרה.

 אני חש צורך לשתף את התובנות שלי (בתמציתיות) לאחר בקשה של המארגנים מאיתנו המנחים לשלוח להם סיכום קצר ובו שני חלקים:

משוב – עד שלוש נקודות התיחסות להבטים מתודולוגיים , על הדרך בה התנהל המפגש ההכנות וכו'

תאור – תאור מן הזוית האישית שלכם (1/2 עמוד עד שני עמודים) של מה שהתרחש בקבוצה שהנחיתם (תהליך + תוכן). 

לדעתי חשוב להתמקד באירוע ככלי להדגשת היוזמה והתהליך האישי שכל אחד מהמשתתפים עובר ומתחייב לקחת על עצמו, הרבה יותר מהיוזמה הסופית, בשולחן שלנו רק לי ולאבנר היו תובנות מגובשות כיוזמה ושנינו לא הספקנו להציג אותה, אבל כל אחד (100% הצלחה) מהמשתתפים יצא עם התחייבות מעשית ותחושת התעלות שהתבטאו בהתחייבות להרחיב את הידע, להביא עוד אנשים לאירוע הבא, או להרחיב את הרשת החברתית של המשתתף.

אני למשל הבטחתי לחברי השולחן שלי 118 שאשלח להם לינקים על המחאה כדי שיוכלו להרחיב את אופקיהם ולהעשיר את הידע שלהם, ולכן הקמתי את הבלוג והוספתי קישורים רלוונטיים אליו.
 

על התהליך

אני השתמשתי בהנחיות הטובות של המארגנים בתוספת של עקרונות להגדלת האינטיליגנציה של הקבוצה.
אני אישית הקפדתי שכל משתתף יצהיר גם על הפן הרגשי שהשינויים שעליהם הוא חולם וחושב ייקרו כדי להפוך אנשים לשלמים יותר, אמיתיים יותר ובסופו של דבר עם יכולות אמיתית לייצור שינויי בעצמם ובסביבה.
הייתה לי בעייה קשה של זמנים:הפרעות קצת ארוכות מדי מצד המארגנים ומיעוט הפרעות מצד חבריי הקבוצה, למרות שגם למפריעים נתתי להתבטא ולפעמים התפתח דיון ספונטני, עדיין אני חושב שהנקודות החשובות הועלו והרגשות הקשורים אליהן, כמו כן טרחתי לחזור ולשקף נקודות שלא היו ברורות לוגית או רגשית.

הקפדתי לשמור על תרבות דיון ולתת לכולם להתבטא באופן שווה כי זהו המשתנה הראשון והמשמעותי לפי עקרונות להגדלת האינטיליגנציה של הקבוצה.

רצוי לציין לטובה שהתחלתי את הדיון באיחור ותוך כדי הכשרתי מישהי מהמשתתפות כמתעדת שרשמה בוורד את האירוע וגם השתתפה בו, ולמרות זאת הצלחתי מבחינתי במשימה בהצלחה מלאה, למרות שאין לי את כישורי ההנחייה שנדרשו יצאתי מאיזור הנוחות שלי והתגייסתי לאירוע, בסוף האירוע קיבלתי את המייל של כמעט כל האנשים (כדי לשלוח להם קישורים של מידע) וכולם יצאו עם מחוייבות פנימית להמשך הדרך ולהרחבת מעורבותם, אני חושב שעליכם להפוך זאת למטרה ולכמת זאת למדד, האם המנחה ואתם הצלחתם להגדיל מעורבות של המשתתף ובכמה?

על התוכן

כולם רצו שינוי של ערכים מתרבות תחרותית (הם קראו לזה קפיטליזם חזירי) לתרבות שמשתפת ומכילה ולא דורסת. כולם רצו לשים דגש על החינוך מבחינת ערכים, חשיבות ותקציבים. כולם רצו לחזק את הסולידריות החברתית ולהרחיב את הרשת החברתית שלהם, גם אם מדובר מיציאה מאזור הנוחות שלהם. כולם רצו להרחיב את הידע שלהם וחלק ניכר היו מוטרדים מהדיסאינפורמציה שיש ומכמויות המידע, הם היו שמחים לקבל "מדריך" לאיך קרה השבר שהוביל להיום. רובם היו מוכנים להודות שהם לא יודעים מה לעשות ואיך לפתור את המצב והיו מוכנים לשמוע אחרים ולהקשיב לדעתם. חלק אפילו לא ידעו להגדיר מה מטריד אותם אבל הם הרגישו חופשיים לשאול זאת. כולם שיוועו לשינוי ורצו להיות חלק ממנו ולייצור אותו, חלק התלוננו על הביטחון התעסוקתי הנמוך שצופה להם העתיד (סטודנטים לעבודה סוצייאלית).

לדעתי כולם עברו שינוי בשיחה, היה ניתן לראות זאת בהליכה המהוססת ובעיניים הבוהקות מלאות התקווה שלהם, ובדיבורים הקטנים שארעו לאחר האירוע.

דווקא יוזמות מעשיות לא יצאו מהאירוע, אבל אני משוכנע שהדבר דורש זמן, אני למשל דיברתי עם מתעדת של שולחן אחר לפני האירוע ושיפרתי רעיון שהיא מקדמת על תו תקן חברתי לעסקים בירושליים ופרסתי בפנייה את היוזמה שלי וקיבלתי פידבק.

המארגנים דיברו על כך שממעגלים רבים נשמעה הבקשה להמשיך ולהפגש על בסיס קבוע (למשל אחת לחודש) .
 

אני אישית משוכנע שאנו מחוייבים להמשיך (אולי אפילו כל שבוע) ולהתרחב לקהלים נרחבים, הציונות הדתית, החרדים, הערבים, ועוד.
אני אישית מוכן להתחייב להנחות בשבועות הקרובים גם במקומות כמו מיגרון בני ברק ועוד.הכלי הנהדר לחיזוק בסולידריות והגדלת המעורבות של האזרחים מחכה לשימוש ע"י כל העם שמשווע לתחושות האלה, הרבה יותר מאשר יוזמה כזאת או אחרת, השינוי בתודעה הוא המשמעותי ועל המארגנים להתייחס לזה כמוצר ולכבוש את השוק לפי פלחים, אין לכן מתחרים והקהל צמא למוצר שלכם (אני משוכנע שהתרומות הנדיבות תומכות בטענתי, ואשמח לשקיפות בעניין)

אני אישית (ורבים אחרים) מצפה ממכם להזמין ולוודא שרון חולדאי יגיע וישב כאחד האזרחים, עליכם לדאוג שזה יבוצע (גם אם נדרשים מאבטחים פרטיים ושוטרים) כי זה המבחן האמיתי שלכם כגוף מארגן לכיבוד האחר ולדוגמה האישית שלכם (אני דרך אגב חושב שהמעשה שעשה לפינוי הלילי במאהל הוא במקרה הטוב חסר רגישות ונבזי).


לסיכום אוסיף שאתמול דיברתי עם טליה גורודס ממחצל כיכר המדינה וסיפרתי לה על האירוע והיא שאלה אותי מה הוא החזון שלי לגבי אירוע כזה ומה אשאף להשיג, עניתי לה שלדעתי, צריך לשאוף שכל אזרח במדינת ישראל ישתתף בשולחן כזה לפחות פעם אחת ושנצליח להשיג את הגדלת המעורבות והבקרה בקרב הקהילה שלו ובמדינה ומוסדותייה.