‏הצגת רשומות עם תוויות בעד דוח טרכטנברג. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות בעד דוח טרכטנברג. הצג את כל הרשומות

יום שני, 14 בנובמבר 2011

הדינמיקה של המחאה בישראל, ואיך לפעול לטובת עתיד מדינת ישראל

פוסט זה נכתב כניסיון הסבר לחבר על רשמיי, לאן המחאה הולכת ולמה היא לא תדעך, לאחר מכן כבר נדרשתי בפני עצמי לתקף את הניתוח ולהבין איך הכוחות שרוצים שינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל צריכים לפעול.

ראשית כדאי לתאר את המצב כפי שנראה לאדם מן הישוב באמצע נובמבר 2011, המחאה דועכת, העיתונות בקושי עוסקת בנושא, מחירי המזון עולים, המיתון בפתח ומחירי הדירות עצרו ואף ירדו בקצת.
מבחינת הממשל, החוקים להחלשת השמאל הביקורתי מתחזקים, בית המשפט מושפע פוליטית בבחירת שופטים ובעלי התקשורת המעצבנת והביקורתית (ערוץ 10) לקראת סגירה, כאשר האמירה ברורה לכל.
לכאורה הממשלה יכולה להיות רגועה, היא הצליחה להשתלט על המחאה ללא אלימות לפני הבחירות, הבעיה שאין דבר יותר רחוק מהמציאות בראיה שיטחית זאת.

ראשית הבעיה היא שהממשלה משוכנעת שהמחאה הינה פוליטית, נכון שהשמאל הלאומי החל אותה כחלק מהאסטרטגיה הלא מוסתרת שלו להחלפת הימין ונכון שנראה שזו עדיין מטרת מטה המאבק, אבל הבעיה היא שהמטה כמו השמאל הלאומי יכולים לגייס בין 5000 ל-20000 אלף איש (אידיוטים שימושיים בלשון מחפשי המהפכה הקומניסטית מתחת לפנס) להוכחה אפשר לראות את ההפגנה האחרונה ואת עצרת רבין, אז איפה כל ה-380000 שהיו בכיכר המדינה בהפגנת המיליון? שאלה טובה.
[הערה-רצוי לתקף טענה זאת בסקרי מחאה כאלה ואחרים]
חלק קטן מהם, כמוני פנו למצוא דרכים יעילות לשינוי המצב לאחר שנוכחו לדעת שהמטה והממשלה לא מחפשים את טובת ישראל אלא מימוש של האינטרסים הצרים שלהם, חלק רחב יותר פחות עוקב אחרי מימוש דוח טרכטנברג והוא מצפה בתמימותו לכך שהצהרת הממשלה על אימוץ הדוח תתחיל להתבצע.
העובדה שתתגלה לציבור הזה בסוף דצמבר היא שרוב הדוח לא יבוצע, הציבור הזה הולך להיות הרבה יותר כועס, כעס זה במקרה האופטימי ביותר יהפך להפגנות מחאה שידרשו מימוש מלא של הדוח, שאר האפשרויות לא טובות כלל לאף אחד, בכל התרחישים הדבר יביא להקדמת הבחירות, ולהפלת שלטון הליכוד ואולי אף להתחזקות קדימה שמתחילה להתאים עצמה לדרישות ציבור המוחים הרב (בין 15 ל-25 מנדטים).
אתם יכולים לשאול את עצמכם למה אני בטוח בכך כל כך, אז התשובה היא כי כל עוד מחירי קניית הדירה לא ריאלים ומחירי השכירות תופסים מעל שליש ההכנסה של משק בית (זו ההגדרה של הבנקים לפשיטת רגל של משק בית) תהיה מחאה שתלך ותחריף, מיתון ושאר החוליים של חוסר התחרות, המכסים והפרזיטיות של הועדים המחוברים רק יוסיפו שמן למדורה (ולא התייחסתי כלל למשבר המתמחים).
ברור לי (ולכל מי שיש לו רקע קל בכלכלה) שמחירי הדיור לא יכולים לרדת במכה וזה אף מסוכן למשק, אבל אני מאמין שאם הציבור והקבלנים היו רואים שינוי שיעשה לאורך זמן וברצינות יאזן בין הביקוש וההיצע, הם היו נהפכים חלק מהתהליך ומחזקים אותו בהדרגתיות.

ולכן השאלה החשובה בעיני שלי היא: מה כדאי לכל מי שרוצה בטובת עתיד מדינת ישראל לעשות:
הליכוד-הוא צריך להעביר את הדוח כמקשה אחת ולמנוע את נטישת הפקידות המקצועית או לפרק את הממשלה, עכשיו ובתור התחלה הוא חייב לצמצם למינימום את 12 השרים וסגניהם המיותרים (יביא גם לחיסכון של כ-200 מיליון ש"ח) תוך כדי הצהרה שהוא מחזק ע"י דוגמא אישית את הכנסת בהתאם לקו היסוד של הממשלה - הממשלה תפעל לקידום רפורמות ממשליות לשיפור היציבות והמשילות.
קדימה-להוות אלטרנטיבה אמינה ובעיקר להקשיב לקולות שעולים מהשטח, בינתיים נראה שהיא ממשת זאת.
מטה המחאה-לדרוש את מימוש הדוח כולו ואף לתמוך בביבי על כך כנגד ריבוי הכוחות שמתנגדים.
הציבור-להבין שרק אנחנו יכולים לחולל שינוי אמיתי ושלא צריך בשביל זה לוותר על הכל, מספיק בין שעה בשבוע למספר שעות בשבוע בכל דרך שנראית לנו.
הכנסת-להתחיל לאמץ עצמאית את עקרונות שיתוף הציבור של ועדת טרכטנברג ולתקן כל מה שנדרש במבנה השיטה לפי דוח "ישראלים למען דמוקרטיה".
השמאל הלאומי-להמשיך לעבוד בשטח לעבר הבחירות שיבואו בהתאם לאגנדה הסדורה שלהם, מישהו צריך לבנות אלטרנטיבה אמיתית ולא כזאת של שלום עכשיו
העמותות שפועלות לחיזוק הדמוקרטיה-להבין שהמימון מתרומות נעלם (בלי קשר לחוק העמותות) ולכן צריך לשנות מודל עסקי ולהתבסס על ניהול דק ומתנדבים ללא משכורת ובעיקר לייצור שיתופי פעולה רבים ככל האפשר.
סדנת ידע-ליצור שיתופי פעולה רבים, לפעול להגדלת השקיפות הממשלתית וברשויות וליצור כלים מבוזרים לקבוצות השונות שקמות.
כנסת פתוחה-להרחיב את השימוש באתר, לגייס מתנדבים לניתוח ובניית אג'נדות והמשך המאמצים להגברת השקיפות.
המשמר החברתי-להמשיך לשמור על נייטרליות, להצביע על חולשות ולחזק ולעודד עוצמות, וכמובן להגביר את השקיפות בכנסת וגם לבזר את התפקוד הפנימי כדי לחזקו.
המשמר החברתי המקומי-לפעול בשיתוף עם הרשויות ולחולל שינוי במקום להתעמת ולנגח ולאחר זמן לשתף פעולה עם סדנת ידע.

שרית בן שמחון-פלג טוענת  בפוסט שיש לשקוד על פיתוח וחיזוק תשתיות לביסוס וחיזוק ההשתתפות הדמוקרטית שיכללו מגוון של אפיקים, ובהם-
  1. הקמת רשות ממשלתית שתהא אחראית על פיתוחם והטמעתם של תהליכי דיון והתייעצות עם אזרחים בתוך עבודתם של משרדי הממשלה השונים;
  2. קידום חקיקה המחייבת משרדים, סוכנויות ממשלתיות ורשויות מקומיות לקיים באופן קבוע תהליכי שיתוף ציבור בעיצוב מדיניות בנושאים וסוגיות משמעותיים על פי דגמים מגוונים הקיימים בעולם (אסיפת האזרחים בבריטיש קולומביה, citizen juries באנגליה ובארה"ב, ועידות אזרחים בדנמרק וברחבי אירופה ועוד);
  3. מינוי "נאמני שיתוף ציבור" במשרדים השונים, שיהיו אמונים על הטמעת חשיבה משתפת בתהליכים ממשלתיים;
  4. פתיחתם של תהליכי תיקצוב עירוניים להשתתפות התושבים בדומה לנעשה בפורטו אלגרה, לונדון, רומא ובעוד 1200 ערים אחרות;
  5. ביסוסם של פורומים עירוניים להתדיינות משותפת בתהליכי תכנון, חינוך, תחבורה; ועוד.
  6. כמו-כן, ראוי להכשיר אנשים וגופים שיהיו אמונים על הובלתם של תהליכי שיתוף והשתתפות; להכשיר את הלבבות בקרב מקבלי החלטות לקראת תהליכי שיתוף; לחזק את תפקידה של מערכת החינוך כמחנכת לאזרחות משתתפת; לעודד תקשורת חוקרת, עצמאית וביקורתית; ולפתח מרחבים פתוחים להתדיינות בנושאים חברתיים, כלכליים, סביבתיים ועוד.
אני חושב שסעיף 1 כבר קיים, סעיף 2 אמור להישען על החלטה ממשלתית שלא בוצעה עד סופה, שאני מנסה לקדם בעזרת כנסת פתוחה, סעיף 3 ניתן לביצוע מהשטח ע"י עובדי ממשל שיתנדבו לקחת זאת על עצמם, סעיף 4 יממוש בעזרת המשמר החברתי בשיתוף סדנת ידע (מתי שהוא בתלות במשאבים, סעיף 5 כבר קיים בחלקו וראוי להרחיבו, ובסעיף 6 הוא מאתגר ביותר.

לסיכום אצטט מהבלוג של טל ירון שמציע ששינוי אמיתי מגיע מהסכמה משותפת בין פרטים\גופים רבים, וזה כוחנו כישראלים החדשים, הסולידריות שלנו והרצון שלנו לשפר לטובה את הקהילה, גם אם אנחנו חלוקים לפעמים על הדרך לשם.
ובעקבות ההערה של מעיין אחדד את המסר המרכזי, לשתף פעולה עם מישהו שחושב כמוך זה קשה, אבל לשתף פעולה עם הממשל הביוקרטי והאיטי או גופים שמעצבנים אותך ומתנגדים לדעתך זו הדרך היחידה לשינוי בר קיימא שיחזק את מדינת ישראל.

יום שלישי, 25 באוקטובר 2011

איך נקלעתי לדילמה של הימין לגבי המחאה?

ביום שבת הקרוב ישנה הפגנה של המחאה ופעם ראשונה שאני בדילמה אם להצטרף או לא.

כמו שתיאר טל ירון בבלוג שלו את השערותיו לסיבות שהימין והדתיים לא הצטרפו למחאה, כך אני מרגיש.
כרגיל אני לא מסכים עם ראשי המחאה והפתרונות שהם מציגים, אני גם חושד במניע שלהם, אבל עד היום העמימות שלהם הייתה במקום ובעצם דחפה לדוח טרכטנברג.

החזון שלי היא להגביר את מעורבות האזרחים, להגדיל את השקיפות במדינה, ולוודא שדוח טרכטנברג ממומש כולו.
בתור אחד מאלה (כנראה לא מהרבים) שקרא את הדוח והגיב על חלקים ממנו, הגאונות שאני מצאתי בדוח, נובעת מכך שהוא יצירה ניהולית מרשימה, הדוח נכתב בעזרת פקידי ממשל והוא מציג שינוי אדיר בממשל שהם הגדירו אותו ולוקחים עליו אחריות, ולרגל המצב העגום של יכולת המשילות של הממשלה זהו הישג אדיר.
הסיכוי שהשינוי יצא אל הפועל כך עולה בעשרות מונים, הלחץ הציבורי צריך לוודא שהדוח מבוצע כולו בעיקר החלקים שקשורים לשילוב של חרדים והערבים בעבודה ובלימודי ליבה.

[עדכון] בזכות שטייניץ נעלמו לביטוח הלאומי 2.5 מיליארד ש"ח ועוד שורה קלה למימוש בדוח טרכטנברג התעופפה לה - המלצה 4 – העלאת חלק המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי


ועכשיו נראה מה הן האפשרויות שפתוחות בפניי:
אני יכול לבוא עם שלט "בעד מימוש מלא של דוח טרכטנברג", המחאה הצטיינה עד היום בהכלת קולות שונים, אם כי כרגע ראשי המחאה ממש מתנגדים לדעתי, האמת שיכול להיות שזה גם יבלבל את סוקרי המחאה שיתהו כמה עוד מפגינים באו עם תמיכה בדוח אבל ללא שלט.

אני יכול גם להישאר בבית, ואז נניח ויגיעו רק 30000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה נגמרה, אפשר למסמס את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח נשארו בבית ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".
ואולי יגיעו 100000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה ממשיכה, חייבים לשנות את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח מפגינים ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".

בעיה.

נראה לי שאבוא עם שלט גדול :) נראה אם הקשבה היא רק סיסמה.



נ.ב
לאחר התערבות על 2 בירות על כך שיבואו פחות מ-20000 איש להפגנה (זוהי תחושתי) קראתי שכמות האזכורים בפייסבוק דומה להפגנה האחרונה של ה- 400000 בכיכר המדינה, ומכיוון שהתקשורת ירדה מהסיקור העודף ועברה לסקירה בקושי, נוכל לחזות מה הוא הכוח האמיתי של אמצעי המדיה האלטרנטיביים לעומת המיינסטרים, כך או כך יהיה מעניין...
אני בכל מקרה ממשיך בתוכניותי לשנות את המצב, וביום רביעי 2-1-2011 אני אהיה נציג של המשמר החברתי בוועדת הכספים, יהיה מעניין :)

יום שישי, 7 באוקטובר 2011

בעיית המשילות ופתרונותייה הרבים והמסובכים שלה

"אני אומר לך, יש רק בעיה אחת במדינה..." בדרך כלל דיאלוג כזה שמתחולל עם נהגי מוניות (או סתם כאלה שנתקעו איתך בתור למשרד הפנים) אינו מבשר דיון מרתק במיוחד.

אבל אני מחכה לנהג מונית שיגיד לי, "הכל בגלל בעיית המשילות, אם היינו כמו האמריקאים הכל היה נפתר ברגע."
ואני אתעורר מהרהוריי ואשאל אותו לדוגמה כדי לבטל במחי יד את ניצוץ הסקרנות, ואז הוא יפתיע אותי עם ציטוט של ד"ר גדעון בן-דרור, סגן יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי - על הפחתת הביורוקרטיה כיעד לאומי.
אני כולי אזדקף ואשאל אותו למקרה בעייתי שהוא זוכר לאחרונה, הוא כמובן יצטט לי את הגיחוך בכך שנתניהו כשל במאמציו לאשר בממשלה את דו"ח טרכטנברג.
הוא גם יוסיף מספר קישורים של הרצאות וספרים:
  1. גישות מחקריות לקריסה ממשלתית
  2. התוכנית לתיקון שיטת הממשל נמסרה לצוות טרכטנברג 
  3. בעיית המשילות בישראל - המכון הישראלי לתכנון כללי
  4. המערכת הפוליטית הישראלית: בין משילות לקריסה
אני ארד מהמונית מסוחרר מהמידע ומהחוויה ההזוייה ואזכר בכך שתמיד חשבתי לטעון כנגד אנשי מדינת הרווחה שהבעיה היא לא רק חוסר בתציבים לממשל אלה חוסר היכולת לנהל תקציבים כדי לתת שירות טוב לאזרח.
כאשר הדוגמה הטובה ביותר לכך היא התנהלות הרכבת, בשנים האחרונות הרכבת קיבלה תקציבי ענק של 20 מיליארד ש"ח ויותר שכמובן לא הניבו את התוצאות הרצויות וחמור מכך רבים כמו בגלובס ומבקר המדינה טענו זאת לפני שנתנו להם את התקציבים הנ"ל.
מנגד יש לי דיונים עם חברים ניאו ליברלים שטוענים שכל הבעיה היא הריכוזיות של המונופולים גם של ועדי העובדים וחוסר ברגולציה עליהם, גם להם אני נותן כדוגמה את המקרים שדרור לישראל תמיד מוצאים על חוסר מימוש התקציבים של הממשלה, הם טוענים שזה בגלל שהאוצר חונק את התקציב, אני טוען שזה בגלל שהם פשוט לא עומדים היעדים שלהם.
דוגמא שקרובה לליבי גיליתי לאחרונה בעקבות הצעה לסדר בכנסת פתוחה : צהרונים לילדים בגיל הרך – פיקוח ועלות, מדובר על מחקר שמנסה להבין מדוע החלטת ממשלה מיוני 2005 על סבסוד ילדים השוהים בצהרונים ויישום החלטות הממשלה בעניין זה לוקה בחסר למרות שתקציב האגף המיועד לצהרונים עמד על 230 מיליון ש"ח בשנת 2011.
אני אצטט מהמחקר "הבסיס לסבסוד שהותם של ילדים בצהרונים ניתן בהחלטת ממשלה 3689 מה-5 ביוני 2005, בעניין תכנית המיסים הרב-שנתית. אחד מסעיפי ההחלטה עסק בשילוב אמהות במעגל העבודה, ונקבע בו כי תקציב אגף מעונות יום ומשפחתונים יגדל בהדרגה בשנים שלאחר ההחלטה לצורך מימון שירותים שונים, לרבות סבסוד צהרונים ומועדוניות לילדי הורים יחידים עובדים ולילדים להורים ששניהם עובדים במשרה מלאה, תוך מתן קדימות ליישובים בעלי עדיפות גבוהה במסלול תעסוקה המופעל על-ידי המשרד"
ברור לכל שמדובר בצעד ראוי אבל שימו לב לביצוע הכושל ושוב אצטט מהמחקר "בשל הגידול הקטן מהצפוי במספר הילדים המסובסדים, מרבית התקציב שיועד לצהרונים לא נוצל: לפי הערכות משרד התמ"ת, בשנת 2011 ינוצלו בסה"כ כ-100 מיליון ש"ח מתוך התקציב שיועד לצהרונים, קרי שיעור ניצול התקציב נמוך מ-50%."


ולכן ברור שגם אם נשנה דיסקט לכל אחת מהשיטות גם נשפוך כספים (שלא ברור מקורם לפי גישת מדינת הרווחה) וגם אם נפריט מכל הבא ליד ונחזק את הרגולציה, בכל מקרה נישאר עם אותה בעיית משילות שהיא צוואר בקבוק לכל גישה שנתקן, אז מה עושים?

שאלה טובה :)

חשבתי לנסות להציע להקים גוף "ממשלה פתוחה" שיבקר את הממשלה כמו אתר כנסת פתוחה ועל משקל היוזמה של "המשמר החברתי - החורף לא עוזבים את הכנסת", גוף כזה יוכל לפעול במקביל ובשיתוף עם המשמר החברתי כאשר הוא יימשוך אליו את כל אלה שלא רואים ב"מדינת רווחה" ותקציב חברתי את מטרתם, אבל מבינים שמעורבות חברתית לא אלימה ושיתופית מחזקת את הדמוקרטיה ואת ישראל.

יעדים מיידיים (רובם מעופרי) צריכים להיות הגברת השקיפות גם לא דרך הכנסת:
  1. פרסום פרוטוקולים מלאים ומידע על הצבעות של נבחרי ציבור בועדות שרים ובוועדות פרלמנטאריות, תוך דקות אחדות מרגע זמינותם של הנתונים
  2. האותיות הקטנות: פרוטוקולים מלאים - כל חומר שהוצג בישיבה (מסמכי רקע ומצגות), וכן תמלול מלא של הנאמר בה; כל הנתונים יפורסמו בפורמט שאינו קנייני, וכזה שמפריד בין עיצוב הנתונים לתוכנם. 
  3. הצגת הלוז של ח"כ שמוכנים לכך ובניית מדד בכנסת פתוחה שמוודא מהלוז נוכחות בוועדות המתאימות
  4. קישור בין סעיף תקציבי להחלטות ממשלה וועדות (כנראה ייפתר בעזרת סעיף 2)
  5. שקיפות בקרה ומעורבות של הציבור.
מה אתם אומרים?

אבשלום בן צבי הציע בתגובתו לשאלתי החצופה מתווה פעולה:
א. שקיפות פעולה, ומעקב אזרחי פעיל בדומה למה שציינתי ברשומה.
ב. הקמה מחדש של אגפי התכנון במשרדי ההממשלה שעשו עבודת מטה מקצועית עבור השרים ואספו נתונים שאיפשרו לתכנן מדיניות (מומלץ לקרוא יותר אצל תמר בן יוסף), ובאופן כללי תקצוב ותקנון מחודש של המשרדים, בצורה שתאפשר להם פעולה.
ג. ביטול כלל ההוצאה והגמשת התוכנית לצמצום הגירעון, וקיום דיון בממשלה שבו היא תקבע ביחד את גודל התקציב והחלוקה לסעיפים (ולא תקבל אותם כנתונים מראש ממשרד האוצר). ניהול מדיניות תקציב ע"י הממשלה תגביר את היכולת של המשרדים לנהל משהו, כלומר למשול.
ד. ביטול חוק ההסדרים, כך שחקיקה תעשה דרך הכנסת ולא דרך משרד האוצר.
ו. הרחבה של ההשכלה הכלכלית וריבוי הדיעות והכלים גם לפקידי משרד האוצר.
ז. חיזוק מתמיד של דרגי הביניים הדמוקרטיים: מפלגות, ארגונים, שלטון מקומי ועוד ועוד.

הרעיונות של אבשלום הביאו לרעיונות הנ"ל:
1. רעיון לארגן בשיתוף המשמר החברתי הכנסת ופקידי האוצר, הרצאות של פקידי האוצר במבנה הכנסת (דיברתי עם מישהי מהם על הרעיון) על מבנה הממשלה התקציב והיכולת של החכ"ים לייצור שינוי בר קיימא בישראל, וכך גם לשלב את הרעיון שלך לעשות גם הרצאות לפקידי האוצר של גישות מקצועיות מנוגדות לדעתם ומנומקות היטב מתוך שיתוף פעולה ומקצועיות (תמר בן שלום נראית לי מרצה מתאימה).