איך נקלעתי לדילמה של הימין לגבי המחאה?

ביום שבת הקרוב ישנה הפגנה של המחאה ופעם ראשונה שאני בדילמה אם להצטרף או לא.

כמו שתיאר טל ירון בבלוג שלו את השערותיו לסיבות שהימין והדתיים לא הצטרפו למחאה, כך אני מרגיש.
כרגיל אני לא מסכים עם ראשי המחאה והפתרונות שהם מציגים, אני גם חושד במניע שלהם, אבל עד היום העמימות שלהם הייתה במקום ובעצם דחפה לדוח טרכטנברג.

החזון שלי היא להגביר את מעורבות האזרחים, להגדיל את השקיפות במדינה, ולוודא שדוח טרכטנברג ממומש כולו.
בתור אחד מאלה (כנראה לא מהרבים) שקרא את הדוח והגיב על חלקים ממנו, הגאונות שאני מצאתי בדוח, נובעת מכך שהוא יצירה ניהולית מרשימה, הדוח נכתב בעזרת פקידי ממשל והוא מציג שינוי אדיר בממשל שהם הגדירו אותו ולוקחים עליו אחריות, ולרגל המצב העגום של יכולת המשילות של הממשלה זהו הישג אדיר.
הסיכוי שהשינוי יצא אל הפועל כך עולה בעשרות מונים, הלחץ הציבורי צריך לוודא שהדוח מבוצע כולו בעיקר החלקים שקשורים לשילוב של חרדים והערבים בעבודה ובלימודי ליבה.

[עדכון] בזכות שטייניץ נעלמו לביטוח הלאומי 2.5 מיליארד ש"ח ועוד שורה קלה למימוש בדוח טרכטנברג התעופפה לה - המלצה 4 – העלאת חלק המעביד בתשלומי הביטוח הלאומי

ועכשיו נראה מה הן האפשרויות שפתוחות בפניי:
אני יכול לבוא עם שלט "בעד מימוש מלא של דוח טרכטנברג", המחאה הצטיינה עד היום בהכלת קולות שונים, אם כי כרגע ראשי המחאה ממש מתנגדים לדעתי, האמת שיכול להיות שזה גם יבלבל את סוקרי המחאה שיתהו כמה עוד מפגינים באו עם תמיכה בדוח אבל ללא שלט.

אני יכול גם להישאר בבית, ואז נניח ויגיעו רק 30000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה נגמרה, אפשר למסמס את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח נשארו בבית ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".
ואולי יגיעו 100000 להפגנה ביום שבת, האם הממשלה תגיד: "המחאה ממשיכה, חייבים לשנות את הדוח המציק הזה", או "נהדר, תומכי הדוח מפגינים ולכן אנחנו נאיץ את מימושו".

בעיה.

נראה לי שאבוא עם שלט גדול :) נראה אם הקשבה היא רק סיסמה.



נ.ב
לאחר התערבות על 2 בירות על כך שיבואו פחות מ-20000 איש להפגנה (זוהי תחושתי) קראתי שכמות האזכורים בפייסבוק דומה להפגנה האחרונה של ה- 400000 בכיכר המדינה, ומכיוון שהתקשורת ירדה מהסיקור העודף ועברה לסקירה בקושי, נוכל לחזות מה הוא הכוח האמיתי של אמצעי המדיה האלטרנטיביים לעומת המיינסטרים, כך או כך יהיה מעניין...
אני בכל מקרה ממשיך בתוכניותי לשנות את המצב, וביום רביעי 2-1-2011 אני אהיה נציג של המשמר החברתי בוועדת הכספים, יהיה מעניין :)

בעיית המשילות ופתרונותייה הרבים והמסובכים שלה

"אני אומר לך, יש רק בעיה אחת במדינה..." בדרך כלל דיאלוג כזה שמתחולל עם נהגי מוניות (או סתם כאלה שנתקעו איתך בתור למשרד הפנים) אינו מבשר דיון מרתק במיוחד.

אבל אני מחכה לנהג מונית שיגיד לי, "הכל בגלל בעיית המשילות, אם היינו כמו האמריקאים הכל היה נפתר ברגע."
ואני אתעורר מהרהוריי ואשאל אותו לדוגמה כדי לבטל במחי יד את ניצוץ הסקרנות, ואז הוא יפתיע אותי עם ציטוט של ד"ר גדעון בן-דרור, סגן יו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי - על הפחתת הביורוקרטיה כיעד לאומי.

אני כולי אזדקף ואשאל אותו למקרה בעייתי שהוא זוכר לאחרונה, הוא כמובן יצטט לי את הגיחוך בכך שנתניהו כשל במאמציו לאשר בממשלה את דו"ח טרכטנברג.
הוא גם יוסיף מספר קישורים של הרצאות וספרים:

1. גישות מחקריות לקריסה ממשלתית
2. התוכנית לתיקון שיטת הממשל נמסרה לצוות טרכטנברג 
3. בעיית המשילות בישראל - המכון הישראלי לתכנון כללי
4. המערכת הפוליטית הישראלית: בין משילות לקריסה

אני ארד מהמונית מסוחרר מהמידע ומהחוויה ההזוייה ואזכר בכך שתמיד חשבתי לטעון כנגד אנשי מדינת הרווחה שהבעיה היא לא רק חוסר בתציבים לממשל אלה חוסר היכולת לנהל תקציבים כדי לתת שירות טוב לאזרח.
כאשר הדוגמה הטובה ביותר לכך היא התנהלות הרכבת, בשנים האחרונות הרכבת קיבלה תקציבי ענק של 20 מיליארד ש"ח ויותר שכמובן לא הניבו את התוצאות הרצויות וחמור מכך רבים כמו בגלובס ומבקר המדינה טענו זאת לפני שנתנו להם את התקציבים הנ"ל.
מנגד יש לי דיונים עם חברים ניאו ליברלים שטוענים שכל הבעיה היא הריכוזיות של המונופולים גם של ועדי העובדים וחוסר ברגולציה עליהם, גם להם אני נותן כדוגמה את המקרים שדרור לישראל תמיד מוצאים על חוסר מימוש התקציבים של הממשלה, הם טוענים שזה בגלל שהאוצר חונק את התקציב, אני טוען שזה בגלל שהם פשוט לא עומדים היעדים שלהם.
דוגמא שקרובה לליבי גיליתי לאחרונה בעקבות הצעה לסדר בכנסת פתוחה : צהרונים לילדים בגיל הרך – פיקוח ועלות, מדובר על מחקר שמנסה להבין מדוע החלטת ממשלה מיוני 2005 על סבסוד ילדים השוהים בצהרונים ויישום החלטות הממשלה בעניין זה לוקה בחסר למרות שתקציב האגף המיועד לצהרונים עמד על 230 מיליון ש"ח בשנת 2011.
אני אצטט מהמחקר "הבסיס לסבסוד שהותם של ילדים בצהרונים ניתן בהחלטת ממשלה 3689 מה-5 ביוני 2005, בעניין תכנית המיסים הרב-שנתית. אחד מסעיפי ההחלטה עסק בשילוב אמהות במעגל העבודה, ונקבע בו כי תקציב אגף מעונות יום ומשפחתונים יגדל בהדרגה בשנים שלאחר ההחלטה לצורך מימון שירותים שונים, לרבות סבסוד צהרונים ומועדוניות לילדי הורים יחידים עובדים ולילדים להורים ששניהם עובדים במשרה מלאה, תוך מתן קדימות ליישובים בעלי עדיפות גבוהה במסלול תעסוקה המופעל על-ידי המשרד"
ברור לכל שמדובר בצעד ראוי אבל שימו לב לביצוע הכושל ושוב אצטט מהמחקר "בשל הגידול הקטן מהצפוי במספר הילדים המסובסדים, מרבית התקציב שיועד לצהרונים לא נוצל: לפי הערכות משרד התמ"ת, בשנת 2011 ינוצלו בסה"כ כ-100 מיליון ש"ח מתוך התקציב שיועד לצהרונים, קרי שיעור ניצול התקציב נמוך מ-50%."


ולכן ברור שגם אם נשנה דיסקט לכל אחת מהשיטות גם נשפוך כספים (שלא ברור מקורם לפי גישת מדינת הרווחה) וגם אם נפריט מכל הבא ליד ונחזק את הרגולציה, בכל מקרה נישאר עם אותה בעיית משילות שהיא צוואר בקבוק לכל גישה שנתקן, אז מה עושים?

שאלה טובה :)

חשבתי לנסות להציע להקים גוף "ממשלה פתוחה" שיבקר את הממשלה כמו אתר כנסת פתוחה ועל משקל היוזמה של "המשמר החברתי - החורף לא עוזבים את הכנסת", גוף כזה יוכל לפעול במקביל ובשיתוף עם המשמר החברתי כאשר הוא יימשוך אליו את כל אלה שלא רואים ב"מדינת רווחה" ותקציב חברתי את מטרתם, אבל מבינים שמעורבות חברתית לא אלימה ושיתופית מחזקת את הדמוקרטיה ואת ישראל.

יעדים מיידיים (רובם מעופרי) צריכים להיות הגברת השקיפות גם לא דרך הכנסת:

1. פרסום פרוטוקולים מלאים ומידע על הצבעות של נבחרי ציבור בועדות שרים ובוועדות פרלמנטאריות, תוך דקות אחדות מרגע זמינותם של הנתונים. 
2. האותיות הקטנות: פרוטוקולים מלאים - כל חומר שהוצג בישיבה (מסמכי רקע ומצגות), וכן תמלול מלא של הנאמר בה; כל הנתונים יפורסמו בפורמט שאינו קנייני, וכזה שמפריד בין עיצוב הנתונים לתוכנם. 
3. הצגת הלוז של ח"כ שמוכנים לכך ובניית מדד בכנסת פתוחה שמוודא מהלוז נוכחות בוועדות המתאימות
4. קישור בין סעיף תקציבי להחלטות ממשלה וועדות (כנראה ייפתר בעזרת סעיף 2)
5. שקיפות בקרה ומעורבות של הציבור.

מה אתם אומרים?

אבשלום בן צבי הציע בתגובתו לשאלתי החצופה מתווה פעולה:
א. שקיפות פעולה, ומעקב אזרחי פעיל בדומה למה שציינתי ברשומה.
ב. הקמה מחדש של אגפי התכנון במשרדי ההממשלה שעשו עבודת מטה מקצועית עבור השרים ואספו נתונים שאיפשרו לתכנן מדיניות (מומלץ לקרוא יותר אצל תמר בן יוסף), ובאופן כללי תקצוב ותקנון מחודש של המשרדים, בצורה שתאפשר להם פעולה.
ג. ביטול כלל ההוצאה והגמשת התוכנית לצמצום הגירעון, וקיום דיון בממשלה שבו היא תקבע ביחד את גודל התקציב והחלוקה לסעיפים (ולא תקבל אותם כנתונים מראש ממשרד האוצר). ניהול מדיניות תקציב ע"י הממשלה תגביר את היכולת של המשרדים לנהל משהו, כלומר למשול.
ד. ביטול חוק ההסדרים, כך שחקיקה תעשה דרך הכנסת ולא דרך משרד האוצר.
ו. הרחבה של ההשכלה הכלכלית וריבוי הדיעות והכלים גם לפקידי משרד האוצר.
ז. חיזוק מתמיד של דרגי הביניים הדמוקרטיים: מפלגות, ארגונים, שלטון מקומי ועוד ועוד.

הרעיונות של אבשלום הביאו לרעיונות הנ"ל:
1. רעיון לארגן בשיתוף המשמר החברתי הכנסת ופקידי האוצר, הרצאות של פקידי האוצר במבנה הכנסת (דיברתי עם מישהי מהם על הרעיון) על מבנה הממשלה התקציב והיכולת של החכ"ים לייצור שינוי בר קיימא בישראל, וכך גם לשלב את הרעיון שלך לעשות גם הרצאות לפקידי האוצר של גישות מקצועיות מנוגדות לדעתם ומנומקות היטב מתוך שיתוף פעולה ומקצועיות (תמר בן שלום נראית לי מרצה מתאימה).